עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא (ליברמן), בבא קמא פ"י הלכות ל"ז – ל"ח עמ' 57 - 58

ירושלמי, סנהדרין פ"ח דף כו ע"ב/ ה"ג עמ' 1308

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי כ' י"ג עמ' 153

ספרא, קדשים ב' ב'

בבלי, בבא מציעא סא ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

המדרש התנאי^[1] מתייחס לפער הקיים באיסור הגנבה בין הציווי המצוי בעשרת הדיברות  לֹא תִּרְצָח  לֹא תִּנְאָף  לֹא תִּגְנֹב  לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: (שמות כ' י"ג ) בלשון יחיד לבין לשון הרבים 'לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ' (ויקרא י"ט י"א).

הבנת הדרשה נעוצה בקנס בגובה של פי שנים או פי ארבעה וחמישה מערך הגניבה המוטל על הגנב.^[2]   לדעת הדרשן, גם הגונב כדי שייתפס וישלם פי שניים, פי ארבעה או חמישה במגמה לסייע כלכלית לנגנב, מעשהו אסור. 

בן בג בג דורש אף הוא את עניין הציווי בלשון רבים ויחיד; הוא מתייחס לגניבת חפץ גנוב מהגנב אפילו הגונב הוא מי שהחפץ נלקח ממנו, וזאת כדי שלא ייחשד כגנב.^[3] 

[1] ראו מדרש ההלכה ספרא.

[2]ראו  שמות פרק כ"א ל"ז, פרק כ"ב ג'.[2]

[3] בתלמוד הבבלי עמדתו מפורשת: 'בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל'. בבלי, בבא קמא כז ע"ב.