|
לוט בסדום פ"י ה"ח (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כט ע"ד עמ' 1327 – 1328 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 א"ר לעזר. | אמר רבי לעזר. |
| 2 מוכיח בדבר בלוט | מוכיח בדבר בלוט |
| 3 שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו | שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו |
| 4 אף הוא יצא וידיו על ראשו. | אף הוא יצא וידיו על ראשו. |
| 5 הדא היא דכת' | זה הוא שכתוב |
| 6 "מהר המלט שמה". | "מהר המלט שמה". |
| 7 דייך שאת ממלט את נפשך. | דייך שאתה ממלט את נפשך. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"ד ה"ד עמ' 436
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה ומדרש
עיון קצר באגדה
האגדה התנאית[1] באה לאשש את השקפת עולמו של רבי שמעון כי רדיפה אחר נכסיי חומר גורמת לאדם לשבת בין רשעים ו"לאמץ את דרכם.[2] הוא מביא את לוט כדוגמה לאישוש דעתו.
לוט הגיע לסדום והתיישב בה אף כי אנשיה רשעים[3] בגלל תאוות הממון,[4] וכתוצאה מכך אף הוא הצדיק יצא מסדום 'וידיו על ראשו'. כאשר ציווה עליו המלאך לעזוב את סדום הוא התמהמה,[5] והמלאך האיץ בו: 'מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה...'.[6] לדעת רבי אלעזר, התמהמהותו הייתה במטרה להציל את ממונו, ובכך מתבהר כי נכסים חומריים שנעשו בחברה של רשעים נועדו לאבדון.
[1] האגדה מופיעה בתוספתא.
'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהֹוָה מְאֹד' (בראשית, י"ג י"ג). [3]
[4] סיוע להשקפה זו ראו: 'וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו' (בראשית י"ג י' – י"א).