|
ואת כל שללה תקבוץ פ"י ה"ח (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כט ע"ד עמ' 1327 |
|
| תרגום | מקור |
| "ואת כל שללה תקבוץ" כול'. | " ואת כל שללה תקבוץ" כול'. 1 |
| אמר רבי שמעון. | אמ' ר' שמעון. 2 |
| קל וחומר בדברים. | קל וחומר בדברים. 3 |
| מה אם נכסים שאין בהן דעת | מה אם נכסים שאין בהן דעת 4 |
| לא לטובה ולא לרעה | לא לטובה ולא לרעה5 |
| ועל ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים | ועל ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים 6 |
| אמרה התורה שישרפו. | אמרה התורה שישרפו. 7 |
| המתכוון להטות את חבירו | המתכוין להטות את חבירו 8 |
| ומטהו מדרך טובה לדרך רעה | ומטהו מדרך טובה לדרך רעה 9 |
| על אחת כמה וכמה. | על אחת כמה וכמה. 10 |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"ד ה"ד עמ' 436
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
האגדה התנאית[1] מתייחסת לעיסוקה של המשנה בשללה של עיר הנדחת אותו יש לקבוץ ולשרוף,[2] אולם בפועל מציגה האגדה את השקפתו של רבי שמעון בדבר עונשו של המדיח.
רבי שמעון בונה את עמדתו על קל וחומר: 'מה נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו המתכוון להטות את חבירו
ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה'. בדבריו משתקפת תפיסת עולם המכירה בהשפעת סביבת מגורים שלילית על התנהלות האדם.