---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

האגדה משקפת את אי שביעותו של האל מקביעת חכמים "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא..."את אי שביעותו של האל משקפת בת קול.

רבי חנניה ורבי  יהושע בן לוי^[2] אמרו כי בשעה^[3] שנמנו חכמים^[4] וגמרו 'שלשה מלכים וארבע הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא' מחה האל על הקביעה באמצעות בת קול שקראה את חלקו הראשון של הפסוק: 'הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי וּמַה יָדַעְתָּ דַבֵּר' (איוב ל"ד ל"ג).^[5] דברי התוכחה נאמרו על ידי אליהו לאיוב, ובאגדה מופנית התוכחה כלפי החכמים אשר קבעו את הלכת המשנה. מלשון השאלה שבפסוק מובן כי לא חכמים  יקבעו את גמולם של שלושת המלכים וארבעת ההדיוטות אלא האל.

בהמשך נמסר כי חכמים ניסו לקבוע כי לשלמה המלך אין חלק לעולם הבא,^[6] אך ניסיונם כשל הן בשל תחנוני אביו, דוד המלך, הן מפני שאש פלאית יצאה מקודש הקדשים^[7] וליחכה סביב החכמים.

בסיום חוזר עניין אי רצונו של האל לקבל את קביעתם של החכמים, והדבר מתבטא בסירובו לקבל את תפילות החכם, הדר עילה, שאותן רגיל היה לקבל, וזאת כיוון שהיה בין החכמים שנמנו וגמרו.

אפשר כי בתקופה האמוראית חשו אי נוחות בכך שחכמים לקחו על עצמם אחריות לקביעת עונש לעולם הבא ולא הותירו זאת לאל.

סוקולוף, ערך 'ילף', עמ' 241.[1]

[2] שניהם בני הדור הראשון לאמוראי א"י. רבי חנינה ראש ישיבת ציפורי ואילו ריב"ל ראש ישיבת לוד. אמירתם המשותפת מעידה על אחדות דעות בין חכמי הצפון לדרום. 

^[3] 'בשעה' מציינת את הזמן, את המועד בו נקבעה המשנה, אולם יש בה גם מימד דרמטי, שכן באותה השעה גם התברר כי דעתו של הקב"ה אינה נוחה מקביעתם.

^[4] 'נמנו' משקפת את דרך עבודתם של חכמים, היו מצביעים על הצעת ההלכה ומקבלים או דוחים אותה על פי הרוב.

^[5] 'הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ' – גערה על איוב שסבר כי כי האל ישלם שילומין וחליפין לפי דבריו; חלקו השני 'כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי' – המשך הנזיפה לאיוב שסבר כי כי הוא זה שיבחר את גורלו ולא האל; חלקו השלישי 'וּמַה יָדַעְתָּ דַבֵּר' קריאה לאיוב להשיב לו לאליהוא על דבריו (עמוס חכם, פירוש לספר איוב (דעת מקרא), עמ' רסו).

 [6]על הניסיון ודחייתו מסופר בבמדבר רבה (וילנא), פרשת נשא פרשה יד; מדרש תנחומא (בובר), פרשת מצורע סימן א; שיר השירים רבה (וילנא), פרשה א סימן ה. מקורות אלו לא צוינו כמקבילות כיוון שרק גרעין הסיפור דומה והשינויים ביניהם מרובים.

[7] אפשר כי יש בכך רמז לעל זכותו של שלמה המלך בבניית המקדש. בבבלי סנהדרין קד ע"ב האש יוצאת משמים.