header2

גיחזי אין לו חלק לעולם הבא – אגדה ב

פ"י ה"ב דף כט ע"ב   עמ' 1324 – 1325

מקור תרגום
1    את מוצא את מוצא
2    שעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע שעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע
3    בא אליו בסוסו וברכבו. בא אליו בסוסו וברכבו.
4    אמ' ר' יוחנן. אמר רבי יוחנן.
5    "בסוסו" כת'. "בסוסו" כתוב.
6    בעא מיתן ליה דהב וכסף אסטלוון ולבושין אבנים טובות ומרגליות. רצה לתת לו זהב וכסף כדים[1] ולבושין אבנים טובות ומרגליות.
7    ולא קיבל עליו. ולא קיבל עליו.
8    הדא היא דכת"וי(צ)[פ]צר בו לקחת וימאן". הזה הוא שכתוב "ויפצר בו לקחת וימאן".
9    אתא גיחזי ואמ' בא גיחזי ואמר
10  "חי י'י כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה". "חי י'י כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה".
11  "מומה" כת'. "מומה" כתוב.
12  אזל ומטא ביה ונסב מה דנסב ואטמרון בעיליתיה. הלך והגיע אליו ולקח מה שלקח והחביאם בעלייתו.
13  אתא גבי אלישע. בא אל אלישע.
14  אמ' ליה. מאיין ולאיין גיחזי. אמר לו. מאין ולאן גיחזי.
15  מיאנתה מתן שכרן שלצדיקין. מיאנת מתן שכרן של צדיקין.
16  אמ' לו. אמר לו.
17  "לא הלך עבדך אנה ואנה. (ו(א)[יא]) ויאמר לא ליבי הלך כאשר ה(ל)[פ]ך איש מעל מרכבתו לקראתך".  "לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר לא ליבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך".
18  "העת לקחת כסף וזהב" וגו'. "העת לקחת כסף וזהב" וגו'.
19  העת לקחת אבנים טובות ומרגליות. העת לקחת אבנים טובות ומרגליות.
20  לפיכך צרעת נעמן תדבק בו. לפיכך צרעת נעמן תדבק בו.
21  כת' "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער" וגו'. כתוב "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער" וגו'.
22  ומי היו. ומי היו.
23  ר' יהודה בשם רב. רב יהודה בשם רב.
24  גיחזי ושלשת בניו היו. גיחזי ושלשת בניו היו.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

האגדה תואמת לסיפור המקראי על בוא נעמן אל אלישע להרפא ממחלת הצרעת, על סירובו של הנביא לקבל גמול על עזרתו, על נערו גיחזי שרץ אחר נעמן ולקח ממנו שכר גבוה ועל כך אלישע ענשו וקבע כי הוא וזרעו יחלו בצרעת.[2]

באגדה נוספו פרטים:

-          על כתיב המילה 'בסוסו'[3]  מובא מדרש בשמו של רבי יוחנן ולפיו חלק נעמן כבוד לנביא בהגיעו רכוב רק על סוסו ללא משלחת גדולה המציגה עוצמה.[4]

-          המילה 'מאומה' בדברי גיחזי[5]  נדרשת בפי בעל האגדה כ'מומה' מלשון מום, היינו הצרעת, המום של נעמן, יבוא על גיחזי.[6]

-          לפי האגדה הסתיר גיחזי את המתנות, פעולה שיש בה משום הונאת הנביא ומעין מרידה בו ובשיקול דעתו.

-          לשאלת אלישע 'מאיין לאיין'[7] נוסף 'מיאנתה מתן שכרן של צדיקין', כלומר, הוא קיבל שכר חומרי וסירב לקבל שכר של צדיקים.[8]

-          רב יהודה דרש בשם רב את הפסוק 'וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר ...' (מלכים ב' ז' ג') על גיחזי ושלושת בניו.



סוקולוף, ערך 'סטל', עמ' 373.[1]

[2] ראו מלכים ב' פרק ה

[3] 'וַיָּבֹא נַעֲמָן בסוסו בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע' (מלכים ב' ה' ט', ט"ו).

[4] הפרשנים הקלאסיים על המקום מפרטים כי הוא רכב על סוס ואילו על הסוסים היו מתנות רבות ויקרות המיועדות לאלישע.

[5] 'חַי יְהֹוָה כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה' (שם, שם כ"ה).

[6] בעל הגדה קורא את המילה "מומה" כ'מאומה' ודורש כי הצרעת, המום של נעמן, יבוא על גיחזי.  עלי תמר (על המקום) מציין כי זו מסורת של 'קרי' ו'כתיב' לא ידועה.

שאלה המביעה  תמיהה על התנהגות. ליברמן, תוספתא כפשוטה ה', עמ' 1292.[7]

[8] לפי הפרשנים הקלאסיים על הדף יש במעשהו משום חילול השם. שכרם של צדיקים הוא בקידוש השם על ידי אי קבלת תמורה חומרית, שכן אם יקבלו שכר ייראו כמו קוסמים ומכשפים העושים פעולתם למענו.ראו לדוגמא השכר שביקש בלק לתת לבלעם על מנת שיקלל את ישראל (במדבר כא, ט"ו – י"ח).