---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות^[6]

ירושלמי, יבמות פ"ב דף ג ע"ד\ה"ד עמ' 838.

בבלי, ברכות י ע"ב

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דעמלק פרשה א

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כד ו' עמ' תקנט – תקס

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

המשנה^[7]  קבעה כי לגיחזי אין חלק לעולם הבא. האגדה מרחיבה את הסיפור המקראי  ואפשר כי בהרחבות אילו מצויה סיבת שלילת מקומו בעולם הבא.

בפתיח נאמר כי גיחזי הוא אדם גדול בתורה, היינו, אדם חכם, בעל עומק סברה היודע לסמוך טעמי תורה שבע"פ על מדרשי המקראות.^[8] על אף גדולתו בתורה מוצא בו הדרשן   שלושה חסרונות:

א.      עין צרה

בעת שאלישע שקד על לימוד התורה והפצתה, ישב גיחזי על פתח 'בית המדרש' ומישיבתו שם הסיקו התלמידים כי אין מקום פנוי בבית המדרש, ואלישע שנה את משנתו, ולא נהנה ממנה אדם. התנהלותו של גיחזי נראית לבעל האגדה כצרות עין, שכן ציין כי לאחר התרחקות גיחזי מהפתח, התמלא המקום בתלמידים רבים, ולאישוש הובא הפסוק 'וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ' (מלכים ב' ו' א').^[9]

ב.      פרוץ בערווה^[10]

הלימוד על היות גיחזי  פרוץ בערוה מתבסס על השוואה לרבו אלישע. ר' יונה לומד מדברי האישה השונמית על אלישע ' כי הינו 'איש קדוש',^[11] אך תלמידו גיחזי אינו קדוש. רבי אבון סבור כי על אף הקשר שבין אלישע והאשה השונמית, הוא מעולם לא הביט בה, אבל גיחזי עשה כן. חכמי קיסריה אמרו כי לאלישע לא היתה טיפת קרי על בגדיו או על מצעיו,^[12]  ומכאן משתמע שלא כן היה אצל גיחזי. רבי יוסי בן חנינה דרש את הפסוק '...וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ ...' (מלכים ב' ד' כ"ז) כי הוא דחפה כשידו בין דדיה (שורה 29), דרך המשקפת פריצות בערוה.

ג.        לא מודה בתחיית המתים (שורות 30 – 44)

במקרא מסופר כי אלישע אמר לגיחזי: 'חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר' (מלכים ב' ד' כ"ט). בעל האגדה מספר כי בניגוד להוראתו של אלישע פתח גיחזי פתח בשיחה עם אדם שפגש וסיפר לו שהוא בדרכו להחיות מתים.^[13] האדם השיב לו כי אין הדבר ביכולתו, ורק האל יכול לעשות זאת כפי שכתוב: 'יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל'. גיחזי הגיע לבית האישה השונמית, אך כמסופר במקרא הוא לא הצליח להחיות את הנער וחוזר לאלישע.^[14] הסיפור מסתיים בדברי אלישע לגיחזי 'אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך', המבטאות את דעתו של אלישע כי גיחזי אינו יכול להיות שליחו להחיות מתים משום שאינו מאמין באפשרות זו.

שלושת החסרונות המפורטים, אפשר ומהווים יסוד לשלילת חלקו בעולם הבא.

^[1] חכם בעל עומק סברא היודע לסמוך טעמי תורה שבע"פ על מדרשי המקראות. (ליברמן, תוספתא כפשוטה ח', עמ' 761(.

סוקולוף, ערך 'תרע','תרעה', עמ' 592 - 593.[2]

 סוקולוף, ערך 'סחן', עמ' 372. [3]

סוקולוף, ערך 'שזג', עמ' 543.[4]

[5] סוקולוף, ערך 'כד', 'כדי', 'כיד', עמ' 250.

המקבילות הן לשורות 14 – 30. [6]

 משנה, סנהדרין פ"' מ"ב.[7]

^[8] ליברמן, תוספתא כפשוטה ח', עמ' 761.

^[9] לפסוק אין קשר למסופר באגדה. רש"י ורד"ק מביאים את הפשט וגם את ההקשר באגדה

¹⁶⁴ לחלק זה ישנן מקבילות: ירושלמי יבמות פ"ב דף ג' ע"ד ה"ד עמ' 838; בבלי ברכות י ע"ב; ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה כד, ו, עמ' תקנט –תקס.

[11] הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד' (מלכים ב' ד' ט').

אמתו של רבי שמואל בן רב יצחק מאשרת את דברי חכמי קיסריה על אלישע (שורות 23 – 25).  [12]

[13] לדעת בעל קרבן העדה התכוון גיחזי לאמר שבפעולתו הוא יחיה את המת וצ"ל דסובר שאין תחיית מתים מן השמים. הליכתו בשליחותו של אלישע כיוון שחשב שאלישע יחיה את הנער על ידי תחבולה.  בעל הפני משה סובר כי גיחזי השיב לאדם שפגש בלשון שחוק שהוא הולך להחיות מתים כיוןן שלא האמין לאפשרות זו.

^[14] וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶנֶת עַל־פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹ֔ר לֹא הֵקִיץ הַנָּֽעַר: מלכים ב פרק ד פס' לא