---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

הסיפור על פגישה בין דוד לאחיתופל מרחיב את הסיפור המקראי ומבאר את סיבת מותו של אחיתופל בחנק.^[7]

תחילתה של האגדה בסיפור בעל מאפיינים על טבעיים^[8]  המתאר ניסיון של דוד  להעמיד יסודות לבית המקדש. דוד חפר אלף חמש מאות אמה, אך לא הצליח לאתר את ה'תהום,^[9]  לבסוף נתקל בעציץ  כשביקש להרימו, התרה בו העציץ לבל יזיז אותו ממקומו, שכן הוא מכסה את פי התהום ומונע ממנו לעלות ולהציף את העולם.^[10]  'לדברי העציץ', הוא נמצא במקומו מאז הכריז האל במעמד הר סיני: 'אנכי י'י אלהיך', הכרזה שגרמה לרעידת הארץ ושקיעתה. אף על פי כן ומסיבה שאינה מבוארת התעלם דוד מהאזהרה, הרים את העציץ וגרם לתהום לעלות עד שעמדה לכלות את העולם.

אחיתופל היה עד לשיח שבין דוד והעציץ. המספר יודע כל מתאר את המתרחש בנפשו של אחיתופל; הוא שמח לאידו של דוד, וסבר כי דוד יֵחָנק והוא ימלוך במקומו. מחשבתו לעתיד מעידה כי ידע כיצד להחזיר את מכסה התהום למקומו, אך כוונתו הייתה לעשות זאת רק לאחר מות דוד.

דוד התעשת והכריז כי החכם שיודע להעמיד את מכסה התהום,  ולא יעשה כן יחנק.^[11] אחיתופל החושש, מקללת דוד פועל מיידית ועל ידי דבר קסם השיב את העציץ למקומו.

דוד הודה לאל על הצלתו והצלת העולם על ידי אמירת ט"ו שירי המעלות כל שיר כנגד מאה אמות בהם התהום שקוע בארץ.^[12]

אף על פי שאחיתופל סייע לדוד והציל את העולם ,סופו היה חנק. הסבר לעובדה שאחיתופל לא זכה לשכר אלא לעונש  מצוי במשל שמביא רבי יוסי  'צריך בן אנוש לחשוש על קללת הגדול אפילו כמגן'.^[13] 

סוקולוף ערך 'תימליוסיס', עמ' 580.[1]

 סוקולוף, ערך 'מאה', 'מאוון', עמ' 288.[2]

הכוונה לכלי בו מצוי הצמח. ראו סוקולוף ערך 'עציץ' עמ' 415. [3]

[4] נראה כי מבחינה תחבירית המילה 'כן'היא חלק ממשפט חסר. החלק החסר הוא 'עשה דוד', כלומר דוד עשה את חפשו ולא שמע לדברי העציץ.

^[5] סוקולוף, ערך 'טפי', עמ' 229. הערוך מבאר 'נמס כפי נר שנמס' (ערוך השלם ד', ערך 'טף', 'טפא', 'טפי',

עמ' 58). ראו הפירוט באחי"ה אשר מביא את האגדה בפירושו.

^[6] סוקולוף, ערך 'מגין', עמ' 290.

¹⁶ על מותו  של אחיתופל בחנק ראו שמואל ב' פרקים ט"ז – י"ז. שם קשור מותו של אחיתופל להצטרפותו למרד  אבשלום.

[8] היינמן מציין כי בסיפור מצויים יסודות מאגיים ותיאולוגיים מעולמם של עמי המזרח הקדמון (היינמן, אגדות ותולדותיהן, עמ' 20).

^[9] לדרך פירושו של בעל קרבן העדה הצורך לחפור עד התהום הוא 'כדי שיהיו השיתין שבמזבח יורדין עד התהום'. יש לתת את הדעת כי פעילותו של דוד לבניית בית המקדש תמוהה שכן האל מצווה עליו שלא לבנות את בית המקדש (שמואל ב' ז' ג' – י"ז).       

^[10] ראו פני משה על הדף.

^[11] ההכרזה על עונש החנק דומה לאיום שנמצא באגדה הקודמת העוסקת בהובלת ארון הברית. יש לתת את הדעת לעובדה כי דוד אינו פונה ישירות לאחיתופל המצוי לידו אפילו בעת מצוקה. ניתן להניח כי הסיבה מצויה במתח הקיים ביניהם.

^[12] ראו קרבן העדה במקום.

^[13] בעל קרבן העדה מבאר שאומר המשל צריך אדם לחוש לקללת רבו אפילו על חנם: וראו הסברים נוספים אצל שיירי קרבן ד"ה "אפילו על מגן"