---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

במשנה נמצא כי לדואג האדומי אין חלק לעולם הבא,^[6]  זאת על אף גדולתו בתורה.^[7] האגדה מבארת את הסיבה לכך באמצעות הרחבת הסיפור המקראי על בוא דוד לאחימלך הכהן בנוב בעת בריחתו מפני שאול. דוד קיבל מאחימלך הכהן לחם ונשק. דואג האדומי גילה את אוזנו של שאול המלך וכתוצאה ציווה שאול להרוג את כוהני נוב. ביצוע גזר הדין ניתקל בסירובם של עבדי שאול ואת גזר הדין ביצע דואג האדומי.^[8] על הריגתם של כהני נוב נענש דואג האדומי.

לאחר האמירה על גדולתו בתורה פנו בשאלה הלכתית העוסקת בלחם התמיד לדוד,^[9]  ולא לדואג האדומי, דבר שיצר מתח הבא לידי ביטוי בשאלתו של דואג האדומי 'מי הוא זה שבא להורות לפניי'. השאלה מעידה על תחושת כעס ועלבון מפלישת דוד לתחום, שכנראה, לדואג האדומי הייתה בכורה בו. כתוצאה הוא מציע לשאול המלך להרוג את כהני נוב.

מהמסופר במקרא^[10]  מתבאר כי הדרך בה תאר דואג האדומי את פגיעתו האישית מכוהני נוב הובנה על ידי המלך כמרידה במלכות והוא מצווה על עבדיו להורגם. רבי שמואל בר רב יצחק מזהה את את עבדי המלך המסרבים להרוג את כהני נוב כאבנר וכעמשא, שרי צבאו של שאול, המתפטרים מתפקידם באופן פומבי על ידי הסרת סמלי תפקידם, החגורה והמעיל. לכן פונה המלך לדואג האדומי שיהרוג את כהני נוב.

בפנייתו של המלך לדואג האדומי המצויה במקרא כתוב שמו של דואג –דויג;^[11] רבי יהודה בן פזי דורש שם זה. 'תפשתה כדג. אתה עברתה רבתה.' (שורה 26) במשמעות של אתה תפסת (דגת) את הכהנים בבגידה, לכן עליך מוטלת העבודה, כלומר הריגתם.

דואג האדומי הרג את כוהני נוב, ואפשר שלהבנת בעל האגדה רֶצַח כוהנים, אשר היו ראויים להיות כוהנים גדולים^[12] העיד על רצון להכחיד את מעמד הכוהן הגדול, ולכן אין לו לדואג האדומי חלק לעולם הבא. אפשרות אחרת היא כי דואג רצח שמונים וחמישה כהנים מתוך עלבון ונקמנות.

סוקלוף, ערך 'זונר', עמ' 174.[1]

  סוקולוף, ערך 'כלנידין', עמ' 261[2]

 סוקולוף, ערך 'טרף' (2), עמ' 232.[3]

[4] במילה 'עברתה' היתה כנראה, טעות סופר, במקום האות רי"ש צריכה להיות האות דל"ת. מכאן שהמילה היא 'עבדתה', כלומר, עשית.

סוקולוף, ערך 'רבו'(2), 'רבותה', עמ' 513. [5]

פ"י מ"ב. משנה, סנהדרין[6]

^[7] הקביעה בדבר גדולה בתורה נאמרה גם על גיחזי ואחיתופל, שאף מהם נשללה הזכות לעולם הבא. אפשר שבקביעה זו באה לידי ביטוי העמדה הערכית כי אין די בגדולה בתורה כדי לזכות בעולם הבא. 

ראו שמואל א' כ"א א' – י', ופרק כ"ב ז' – כ'.[8]

[9] אפשר כי בעל האגדה בחר לשאול בנושא לחם הפנים כיין שבסיפור המקראי נמצא שאחימלך הכהן מתנצל בפני דוד כי רק לחם קודש יש ברשות. (ראו שמואל א' כ"א ד' – ז'). תשובתו של דוד תואמת להלכה שבמשנה מנחות פי"א מ"ב: 'אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת'.

^[10] 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהֹוָה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו אָזְנִי...' (שמואל א' כ"ב י"ז)

^[11] וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לדויג לְדוֹאֵ֔ג סֹ֣ב אַתָּ֔ה וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים וַיִּסֹּ֫ב דויג דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַחֲמִשָּׁה אִ֔ישׁ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד: (שמואל א' כ"ב י"ח)

^[12] ראו האגדה הבאה.