---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי סנהדרין פ"א דף יט ע"ג /ה"ד עמ' 1273^[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

במקרא מסופר כי בעקבות היצמדות בני ישראל לפולחן בעל פעור חרה אף האל בישראל וכתוצאה מכך ציווה את משה: '... קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר' (במדבר כ"ה ג' – ה').

לפי פשט הכתוב קיימת סתירה בין צווי האל 'קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם' למעשהו של משה 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו'. בהסבר סתירה זו עוסק חלקה הראשון של האגדה. לפי בעל האגדה יש להבין את הוראת האל כאומרת למשה, שעליו להושיב את ראשי העם הדיינים ויהיו צולבים את החוטאים נגד השמש, היינו בפומבי.^[2]

בעל האגדה  מוסיף לדרוש את הפסוק 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו' לעניין מספר שופטי ישראל, דרשה שאינה מתיישבת עם פשוטו של מקרא. מניינם של שופטי ישראל הינו שבעים ושמונה אלף ושש מאות,^[3]  ולהבנת הדורש מצווה משה את השופטים להרוג איש את 'אֲנָשָׁיו', משמע על כל שופט להרוג שני אנשים. לדרך מניין זו נהרגו במגפה מאה חמישים ושבע אלף ומאתיים איש.^[4]

^[1] לשורות 8 – 14.

^[2] וראו הבנה זו בספרי במדבר (הורוביץ) פרשת בלק פיסקא קל"א, עמ' 172.

^[3] ראה את התחשיב המצוי בסוגיה וכן את מקבילתו בירושלמי סנהדרין פרק א' הלכה ד'.

^[4] מספר ההרוגים הגדול אותו מביא הדורש אפשר ובאה להמחיש את החומרה אותה הוא מוצא בעבירה.