---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ספרי במדבר (הורוביץ), פיסקא, עמ' 171

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה^[5]

אדם מהרשות השלטת ביקש לכבד את נתיניו העובדים לבעל פעור, ולהצטרף לעבודתם.  משביקש להקריב פר, אייל וכבש כמקובל עצרו בעדו והסבירו כי דרך העבודה לבעל פעור היא חשיפת הגוף לפניו.

הוא ראה בדרך עבודת האל כעבודתם דרך מבישה המנוגדת לכל דרכי הפולחן המקובלים, ולכן עורר את עובדי השלטון הנשמעים לו להרוג את העובדים לבעל פעור.^[6]

סוקולוף, ערך 'גרי'(3), עמ' 136.[1]

[2] עובדי שלטון (ערוך השלם ו', ערך 'סניגורים', עמ' 82). דיינים שתפקידם להגן על נאשמים בדין (סוקולוף, ערך 'סניגור', עמ' 384). אפשר כי הסניגור היה עובד הרשות השלטונית.

^[3] כלי ברזל או ענפי עץ (ערוך השלם ב', ערך 'גזר'(2), עמ' 268. כנראה שימשו להכאה.לפי סוקולוף, אחת המשמעויות של המילה היא 'גזר דין', משמע העונש בוצע בגזר דין של איש השלטון (סוקולוף, ערך 'גזר' (ש"ע), עמ' 126).

סוקולוף, ערך' אי'(1), עמ' 47. [4]

[5] נבחר לשמור את כותרת האגדה 'ישראל ובעל פעור', שכן האגדה סופרה על ידי ישראל ונועדה לשקף גם את יחסן של אומות אחרות לעבודה לבעל פעור.    

[6] אפשר כי פעל כך לא רק בכוח אלא גם לפי חוק. ההקשר ל'סניגורים' ותרגומו של סוקולוף ל'גזירין' עשויים לרמוז לכך.