|
ישראל ובעל פעור – אגדה ד פ"י ה"ב דף כח ע"ד עמ' 1322 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 מעשה במנחם איש גופתה-אריח | מעשה במנחם איש גופתה-אריח[1] |
| 2 שהיה מגלגל בחביות | שהיה מגלגל בחביות[2] |
| 3 ובא אליו שרו שלפעור בלילה. | ובא אליו שרו של פעור בלילה. |
| 4 מה עשה. | מה עשה. |
| 5 נטל את השפוד ועמד עליו וברח ממנו. | נטל את השפוד ועמד עליו וברח ממנו. |
| 6 בא אליו בלילה השיני אמ' לו. | בא אליו בלילה השני אמר לו. |
| 7 מנחם. מה אתה מקלליני. | מנחם. מה אתה מקלליני. |
| 8 נתיירא ממנו ואמ' לו. | נתיירא ממנו ואמר לו. |
| 9 עוד איני מקללך. | עוד איני מקללך. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ספרי במדבר (הורוביץ), פיסקא, עמ' 171
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור מתאר שני עימותים המתרחשים בלילה בין מנחם איש גופתה-אריח לבין שרו של פעור, כנראה, כומר בבית פעור.[3] בעימות הראשון מנחם ניצח במאבק והבריח אותו בעזרת שיפוד, ואילו בעימות השני מנחם 'נתיירא' משרו של פעור המבקש ממנו להפסיק לקלל.
שני העימותים יוצרים אירוניה ולגלוג על עובדי בעל פעור הנבנים הן על הפער בין הדמויות, מצד אחד יהודי פשוט הכובש זיתים ומצד שני שרו של פעור, אדם בעל משרה בכירה, והן על כוחו של היהודי הפשוט המבריח את השר והגורם לו לבקש שיפסיק לקללו.
מקומה של האגדה אחרי משלו של רבי לעזר[4] הוא כנראה בביטוי 'נתיירא ממנו'; אומנם מנחם איש גופתה-אריח לכאורה ניצח בעימותים, אבל חדל מלקלל, וייתכן כי מעשהו משקף חשש מכוחו של השר, היינו עצם הקרבה לבעל פעור אפילו בעימותים מותירה חותם.
265 אריח היא בית ירח היום. עיר אוטונמית ליד דרום הכנרת. נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א', עמ' 149 – 150
כובש זיתים בחביות לגוש אחד (ערוך השלם ב', ערך 'גלגל', עמ' 285).[2]
[3] קורבן העדה על המקום.
[4] 'מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות'.