|
ישראל ובעל פעור – אגדה א פ"י ה"ב דף כח ע"ד עמ' 1321 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 מה עשו. | מה עשו. |
| 2 בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג | בנו להן כלים לשמירת זרעים[1] מבית הישימון עד הר השלג |
| 3 והושיבו שם נשים מוכרות [מיני] כיסנין. | והושיבו שם נשים מוכרות מיני חיטה.[2] |
| 4 הושיבו את הזקינה מבחוץ | הושיבו את הזקינה מבחוץ |
| 5 ואת הנערה מבפנים. | ואת הנערה מבפנים. |
| 6 והיו ישראל אוכלין ושותין. | והיו ישראל אוכלין ושותין. |
| 7 והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני. | והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק ולוקח לו חפץ מן החנווני. |
| 8 והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו | והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו |
| 9 והנערה אומרת לו. | והנערה אומרת לו. |
| 10 בא וטול לך בפחות. | בא וטול לך בפחות. |
| 11 כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי. | כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי. |
| 12 והיתה אומרת לו1]. | והיתה אומרת לו. |
| 13 מיכן והילך אתה כבן [בי?ת?] בית. | מכאן והילך אתה כבן בית. |
| 14 היכנס ובור לך. | היכנס ובורר לך. |
| 15 [וכיון שהיה נכנס1] | וכיון שהיה נכנס |
| 16 היה שם צרצור מלא יין | היה שם בקבוק[3] מלא יין |
| 17 מן היין העמוני שהוא [קשה | מן היין העמוני שהוא קשה |
| 18 והוא1] מפתה את הגוף לזנות. | והוא מפתה את הגוף לזנות. |
| 19 והיה ריחו מפעפע. | והיה ריחו מפעפע. |
| 20 ואדיין לא נאסר (יינן שלגוים): [יין נסך] על יש'. | ועדיין לא נאסר יין נסך על ישראל. |
| 21 והיתה אומרת לו. | והיתה אומרת לו. |
| 22 רצונך לשתות כוס יין. | רצונך לשתות כוס יין. |
| 23 והוא או' לה. הין. | והוא אומר לה. כן. |
| 24 והיא נותנת לו והוא שותה. | והיא נותנת לו והוא שותה. |
| 25 וכיון שהיה שותה | וכיון שהיה שותה |
| 26 היה היין בוער בו ככריסה של חכינה. | היה היין בוער בו כארס[4] של נחש. |
| 27 והוא או' לה. הישמעי לי. | והוא אומר לה. הישמעי לי. |
| 28 והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך. | והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך. |
| 29 והוא או'. הין. | והוא אומר. כן. |
| 30 מיד היתה מוציאה לו טפוס שלפעור מתוך חיקה שלה | מיד היתה מוציאה לו דמות[5] של פעור מתוך חיקה שלה |
| 31 והיתה אומרת לו. | והיתה אומרת לו. |
| 32 השתחוה לזה ואני נשמעת לך. | השתחוה לזה ואני נשמעת לך. |
| 33 והוא או' לה. וכי לע'ז אני משתחוה. | והוא אומר לה. וכי לעבודה זרה אני משתחוה. |
| 34 והיתה אומרת לו. | והיתה אומרת לו. |
| 35 אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו. | אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו. |
| 36 זו היא שאמרו חכמ'. | זו היא שאמרו חכמים. |
| 37 "הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו. | "הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו. |
| 38 והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו". | והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו". |
| 39 והיה שם צרצור מלא יין | והיה שם צרצור מלא יין |
| 40 מן היין העמוני שהוא קשה | מן היין העמוני שהוא קשה |
| 41 שהוא מפתה את הגוף לזנות | שהוא מפתה את הגוף לזנות |
| 42 והיה ריחו מפעפע. | והיה ריחו מפעפע. |
| 43 ואדיין לא נאסר יין נסך על יש'. | ועדיין לא נאסר יין נסך על ישראל. |
| 44 והיתה אומרת לו. | והיתה אומרת לו. |
| 45 רצונך לשתות כוס יין. | רצונך לשתות כוס יין. |
| 46 והוא או'. הין. | והוא אומר. כן. |
| 47 והיא נותנת לו והוא שותה. | והיא נותנת לו והוא שותה. |
| 48 כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה שלעכנא. | כיון שהוא שותה היה היין בוער בו כארס של נחש. |
| 49 והוא או' לה. הישמעי לי. | והוא אומר לה. הישמעי לי. |
| 50 והיתה אומרת לו. | והיתה אומרת לו. |
| 51 הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך. | הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך. |
| 52 הדא היא דכת' | זה הוא שכתוב |
| 53 "המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם" | "המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם" |
| 54 עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים. | עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ספרי במדבר (הורוביץ), פיסקא קלא עמ' 170 – 172[6]
בבלי, סנהדרין קו ע"א
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור ומדרש
עיון קצר באגדה
באגדה מוצגת הדרך בה התממשה עצתו של בלעם 'העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן'. בעל האגדה הרחיב את הסיפור המקראי 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל' (במדבר כ"ה א' – ג').
שני חלקים באגדה:
חלק א' – דרך הפיתוי (שורות 1 – 38)
בדוכני מכירה בהם העמידו מבחוץ נשים זקנות וקפדניות ובחלק הפנימי של החנות צעירות מושכות המוכנות להפחית את המחיר. הצעירה התידדה עם ישראל, כינתה אותו בן בית. היא וניצלה את אמונו בה והשקתה אותו ביין[7] שהביא לכניעתו ולתאוותו לזנות עימה. השיחה בין השניים מלמדת על כניעה ליצר מצד אחד ועל פחד מעבודה זרה מצד שני. אך הצעירה המפתה לא דרשה ממנו להשתחוות לאליל אלא לחשוף עצמו לפניו, ובכך הצליחה הצעירה להטותו לעבודה זרה.[8]
חלק ב' (שורות 39 – 54)
בחלק זה מתמקד המספר רק בקשר בין הצעירה לבין ישראל ובהשקייתו ביין.[9] בעל האגדה הביא את הפסוק 'הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם' (הושע ט' י'), וכך הוכיח שאכן ישראל נכשלו, הלכו אחר תאוותם ועבדו עבודה זרה.
סוקולוף, ערך 'קנקיל', עמ' 498. אפשר גם כיסוי מקליפות לפירות (שם, שם).[1]
[2] חיטה מדברית (רמב"ם פירוש למשנה, חלה פ"א מ"א); בעל הערוך מביא שני פירושים: האחד לפי רב האיי גאון, פת יבשה העשויה כעין כעך. השני, לפי רבנו חננאל, פת העשויה כעין כיסין המלאים סוקר ושקדים ואגוזים. לפי אחי"ה, לחם דק האפוי עד היותו קשה (ביסקויט) או מגדנות ודברי מתיקה (ערוך השלם ג', ערך 'כסן', עמ' 275 – 276). בן יהודה מתבסס על הביטוי 'פת הבאה בכסנין' (תוספתא (ליברמן), ברכות פ"ה הי"ב) ומבאר: 'שקדים וקליות ותבלים ומיני מתיקה להתקין בהם את הפת' (בן יהודה ה', ערך 'כִּסָּן', עמ' 2466).
ערוך השלם ז', ערך 'צרצר' עמ' 50.[3]
יש לגרוס אריסה (ערוך השלם ג', ערך 'חכן', עמ' 383).[4]
הערוך השלם ד', ערך 'טפס', עמ' 66 – 67.[5]
על ההשוואה בין המקבילות ראו בהרחבה פרנקל, דרכי האגדה והמדרש א', עמ' 312 – 318.[6]
73 בשורה 20 נקטע רצף הסיפור על ידי התערבות בעל האגדה המעיר כי עדיין לא נאסר יין נסך לישראל. הערה זו יש בה מעין הסבר מדוע יכול היה האדם מישראל לשתות את היין. ראו מקבילות על הנושא בבלי, סנהדרין קו ע"א, חולין ד ע"ב; במדבר רבה כ' כ"ג; תנחומא (בובר) בלק כז, תנחומא בלק יח, שיר השרים רבה ד' י"ג.
74 בשורות 37 – 38 נקטע רצף הסיפור על ידי התערבות בעל האגדה המצטט את המשנה '...הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו...' (משנה סנהדרין פ"ז מ"ו). ובכך בא להבהיר כי ישראל אף כי לא השתחווה לבעל פעור עבד לו.
[9] לפי אורבך האגדה מתארת את המציאות בימי חז"ל (אורבך, עולמם של חכמים, עמ' 162 – 163). יש לשער כי הכוונה לבתי היין ולאלו שאיישו אותם.