---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

האגדה באה לבאר על ידי סיפור שאינו מצוי במקרא את הקשר בין סיומו של פרק ט"ז במלכים המספר: 'בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר  יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן' (שם, ט"ז ל"ד)^[1]  לבין דברי אליהו הפותחים את פרק י"ז 'וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי (מלכים א' י"ז א'). בסיפור מבקש האל מאליהו ללכת אל חיאל שהוא אדם גדול ולכבדו.^[2] אליהו מסרב בטענה כי הדברים שייאמרו שם כנגד האלוהים יכעיסו אותו. האל עומד בדרישתו ובתמורה מבטיח כי כל גזירה שתוטל על ידי אליהו תכובד.

בבוא אליהו לבית חיאל שמע את הנמצאים עוסקים בלימוד הפסוק 'וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ' (יהושע ו' כ"ו). אליהו הצטרף ללימוד והביע דעתו בהקשר פסוק זה באומרו : "ברוך אלוהיהם של צדיקים שמקיים דבריהם של צדיקים" ובכך הבהיר והצדיק את סיבת מותם של שני בניו של חיאל.

בשלב זה נחשף כי בין הנוכחים נמצא המלך אחאב המקשה על דבריו של אליהו. בשאלתו מנסה אחאב לערער את הקביעה כי שני בני חיאל מתו עקב גזרתו של יהושע. קושייתו בנויה על מעין קל וחומר העוסק בהשוואת כוחו של משה לכוחו של יהושע. לדעת כל גדולתו של משה עולה על גדולת יהושע ומסיבה זו יש להניח כי האל יקיים את את דברי משה טרם שיקיים את דברי יהושע. לפי דרך חשיבה זו טען אחאב כי משה גזר על עצירת גשמים ובצורת אם ינטוש העם את דרך האל.^[3]  והוא אחאב לא הניח כל עבודה זרה ואף על פי כן רק טוב שורר בממלכתו, מכאן שאם האל לא קיים את דברי משה, הוא מסיק שקל וחומר לא קיים את דברי יהושע הקטן ממשה, ואין קשר בין מות בניו של חיאל לקיללת יהושע.

אליהו מתייחס לדברי אחאב על הטוב בממלכתו, מנצל את הבטחת האל וגוזר: 'חי י'י אלהי יש' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי'. הסיפור המקראי  מלמד כי נבואת אליהו התקיימה.^[4]  ובאופן זה מובהר באגדה הקשר בין מעשה חיאל לגזרת אליהו על עצירת גשמים.

בעל האגדה מביא את תגובת אחאב לגזרתו של יהושע^[5] – בכי, קריעת הבגדים, צום והליכה איטית, כל אלו סממנים המאפיינים הן אבל הן חזרה בתשובה.

סיומה של האגדה במוסר השכל אותו מלמד האל את אליהו 'ראה מנה טובה שנתתי בעולמי אדם חוטא לפני ועושה תשובה ואני מקבלו'. מוסר השכל זה נדרש גם על הכתוב: 'הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ' (מלכים א כ"א כ"ט). כאשר "נכנע מפני.." מתבאר כחזרה בתשובה.

[1]. השאלה בנויה על סוג מדרש הנקרא סמיכות פרשיות. ראו פרנקל, דרכי האגדה והמדרש א', עמ' 183 – 184.

[2] ליברמן מסביר כי אליהו מתבקש לתת לו את הכבוד הראוי ל'גברא רבא' ולא לנחמו על מות בנו (ליברמן, תוספתא כפשוטה א', עמ' 19).

^[3] 'הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף  יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר  יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם' (דברים י"א ט"ז – י"ז),

^[4] ראו מלכים א' פרקים י"ז – י"ח.

^[5] 'וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט' (מלכים א' כ"א כ"ז). יש לתת את הדעת כי פסוק זה נאמר על אחאב בהקשר כרם נבות היזרעאלי (פרקים כא- כב) ואינן בעל קשר ישיר למסופר באגדה בה עיסוקינו.