|
ספר יוחסין פ"י ה"א דף כח ע"א עמ' 1318 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 אמ' ר' שמעון בן לקיש. | אמר רבי שמעון בן לקיש. |
| 2 אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל | אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל |
| 3 הרי אני הולך ומביאו משם. | הרי אני הולך ומביאו משם. |
| 4 ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותי' | ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותינו |
| 5 אין יכולין הן להביאו משם. | אין יכולין הן להביאו משם. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
ריש לקיש יוצא כנגד יהודי בבל בטענה שאין להם 'דברי הימים', כלומר, ספר יוחסין שנועד לאשש את ייחוסם.[1] את חוסר אמונו בקיומו של הספר ניתן לראות באמירתו 'אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל אני הולך ומביאו משם'. דעתו חריפה ביותר; הוא אמר כי אם הספר קיים, הוא מוכן ללכת מיד לבבל ולהביאו, ומוסיף שגם התכנסות של חכמים לא תוכל להביאו כי אינו בנמצא.[2] דעתו של ריש לקיש מנוגדת לדעת רבי יוחנן שביקש להקל בנדון.[3]
אפשר כי בסיפור משתקף מתח על טוהר היוחסין בין העם בארץ ישראל ובין אלו שבבבל.
[1] ראו הסברו של עלי תמר על המקום. (עלי תמר עמ' 184). ראו גם בבלי, פסחים סב ע"ב.
[2] התכנסות חכמים אינה יכולה למצוא מה שאיננו בנמצא. זו מיגבלה ליכולתם של חכמים גם בהתכנסותם. ראו עלי תמר, שם, שם. ראו קורבן העדה על המקום המפרש כי הקשר בין אגדה זו לקודמתה מלמד כי לדעת ריש לקיש אסיפת החכמים לא יכולה לפעול נגד המציאות.
[3]עמדתו של רבי יוחנן מובאת בירושלמי, יבמות פ"ח ה"ג דף ט ע"ד, קידושין פ"ד ה"ב דף סה ע"ג, ובבבלי, קידושין ע ע"א. כמו כן ראו אורבך, ההלכה, עמ' 204 – 205. הערה 48 שם.