עדי נוסח

גינזברג, שרידי הירושלמי, עמ' 262

מקבילות

ירושלמי, שבת פ"ו ה"ב דף ח ע"א עמ' 396

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

בעל האגדה ממשיך ודורש את הפסוק 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' (קהלת י"ב י"א) תוך התמקדות בביטוי 'משמרות נטועים'. [2] מקומו הראשון של המדרש הוא כנראה במשנה שבת [3]  'לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה...'. [4] בסנדל שאינו דומה לסנדל רומי התירו חכמים כל מניין שהוא של מסמרים שיש לו קשר לעניין יהודי. אולי בבסיס ההיתר מצויה המחשבה כי כשם שמסמרי הסנדל ננעצים בקרקע כן דברי חכמים נטועים בעם, היינו ננעצים בו.

עורך האגדה עמד על הסמלים היהודיים שקבעו חכמים בדבריהם:

א.      עשרים וארבעה מסמרות כנגד עשרים וארבע משמרות הכהונה ששרתו במקדש.

ב.      רבי יוחנן קבע חמישה מסמרות כנגד חמישה חומשי תורה.

ג.    רבי חיננא דרש את הפסוק: 'בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ' (דברים ל"ג כ"ה) וקבע שבעה מסמרות כנגד שבעת ימי השבוע .

ד.      רבי אחא בשם רבי חנינה קבע תשעה מסמרות כנגד תשעה ירחי לידה.

ה.     רבי יהודה הנשיא קבע שלושה עשר מסמרות בסנדל אחד, ואחד עשר בשני. סך המסמרות הוא עשרים וארבעה כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה.^[5]

^[1] בשרידי הירושלמי מדובר ברבי חנינא.

^[2] המילה 'כמשׂמרות', מובנת כ'כמסמרות'; החלפה בין שׂי"ן לסמ"ך היא מדרש לשוני שכיח.

^[3] משנה, שבת פ"ו מ"ב.

^[4] בשני התלמודים ניתנו הסברים לאיסור (ירושלמי, שבת דף ח' ע"א; בבלי, שבת ס ע"א – ע"ב). על ההסברים האפשריים ראו בהרחבה גולדברג, מסכת שבת, עמ' 102 – 103.

^[5] לפי הפרשנים הקלאסיים על המקום שנים עשר מסמרים בסנדלים הרי זה להליכה ואסורים. כאמור, לפי פירושו של גולדברג הם סמל יהודי ולכן מותרים. לדבריו הפריד רבי במספר בכל סנדל כדי להראות שזה לנוי בלבד. (גולדברג, מסכת שבת, עמ' 102 – 103). כמו כן לפי פרשנותו גם מספרי המסמרות בכל סנדל מהווים סמל יהודי, שלושה עשר כנגד שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, ואחד עשר הם כנגד אחד עשר הכוכבים שראה יוסף בחלומו