---

עדי נוסח

גינזברג, שרידי הירושלמי, עמ' 262

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

רבי עקיבא אומר 'אף הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא'.^[2] הוספה אמוראית^[3] מביאה כדוגמה לספרות חיצונית את ספרי בן סירא^[4] ואת ספרי בן לענה. לעומת זאת נאמר כי הקורא את ספרי הומירוס וכל שנכתב אחריו יש לו חלק לעולם הבא, מפני שהוא כקורא באיגרת. לעמדת בעל האגדה קריאה באיגרת היא קריאת ארעי, והוא מציין כי ספרי הומרוס והספרים החיצוניים המאוחרים נכתבו 'להגיון' ולא 'ליגיעה'.  לאישוש הגישה הובא מדרש על הפסוק 'וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:' (קהלת י"ב י"ב). הפסוק קורא לאדם להימנע מלעשות ספרים הרבה, שאין בהם אלא הרבה להג המייגעים את הקורא. תפיסת העולם המשתקפת באגדה מפחיתה בערכם של ספרים מתרבות זרה, ומאיימת בעונש על הקורא ספרים שלא נכללו על ידי חכמים בספרות הקודש.

^[1] ליברמן, שם, עמ' 232.

^[2] מתוך האגדה עולה כי נושא הכללת הספרים החיצוניים במקרא היה בדיון בתקופת רבי עקיבא.

^[3] הרחבה על הסוגיה ראו ליברמן יוונית ויוונות, עמ' 231.

^[4]  ספר בן סירא כלול בתרגום השבעים, ובשל כך מצוי במסורת הנוצרית במקרא, דהיינו ב'ברית הישנה'. הספר דומה לספרות החוכמה הכלולה במקרא, כגון ספר משלי, והוא מצוטט מספר פעמים בספרות חז"ל. (אנציקלופדיה של המקרא וימי הבית השני, ערך 'אפוקריפים – ספרים חיצוניים ופסדו – אפיגראפיים הנקראים על שמות קדומים' עמ' 97 – 98, 101 – 102).