header2

שלושה נביאים ביקשו אות

פ"י ה"א דף כח ע"א עמ' 1316

מקור תרגום
1   אמ' ר' שמעון בן לקיש. אמר רבי שמעון בן לקיש.
2   שלשה כפרו בנבואתן מפני פונרייה ואילו הן. שלשה כפרו בנבואתן מפני גילוי[1] ואילו הן.
3   משה ואליהו ומיכה. משה ואליהו ומיכה.
4   משה אמ'. משה אמר.
5   "אם כמות כל האדם ימותון אלה" וגו'. "אם כמות כל האדם ימותון אלה" וגו'.
6   אליהו אמ'. אליהו אמר.
7   "עניני י'י עניני וידעו העם הזה". "עניני י'י עניני וידעו העם הזה".
8   ואם לאו "ואתה הסיבות לבם אחורנית". ואם לאו "ואתה הסיבות לבם אחורנית".    
9   מיכה אמ'. מיכה אמר.
10 "אם שוב תשוב בשלום לא דיבר י'י בי". "אם שוב תשוב בשלום לא דיבר י'י בי".

עדי נוסח

גינזברג, שרידי ירושלמי, עמ' 262

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

מדרש האגדה[2] של ריש לקיש עוסק בבקשתם של שלושה נביאים, משה, אליהו ומיכיהו בן ימלה, ל'פונרייה', כלומר, לאות מהאל לשם צידוק טיעוניהם. העדרו של אות עלול להובילם לכפירה בכך שיודו בצידקת הטוענים נגדם.

במאבקו נגד קרח אמר משה: 'אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהֹוָה שְׁלָחָנִי' (במדבר ט"ז כ"ט). משה טען כי קרח לא 'כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן' (במדבר, שם), ואם כאחד האדם ימותו, יוכח כי הוא משה אינו פועל בשם האל.[3]

בעת המאבק בנביאי הבעל פנה אליהו לאל: 'יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' (מלכים א' י"ח ל"ו).  הוא ביקש אות מהאל שיוכח לעם ולנביאי הבעל כי הוא שליחו.[4]

מיכיהו בן ימלה נקרא על ידי אחאב מלך ישראל ועל ידי יהושפט מלך יהודה לנבא את תוצאות המלחמה המתוכננת נגד ארם, ובניגוד לנביאי השקר הוא ניבא תבוסה. אחאב ציווה לאוסרו עד שובו בשלום מהמלחמה, ועל כך אומר מיכיהו 'אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר יְהֹוָה בִּי' (מלכים א', כ"ב כ"ח), כלומר, אם אכן ישוב אחאב בשלום מהמלחמה, יוכח כי אין אמת בנבואתו.


[1] ערוך השלם ו', ערך 'פנר', עמ' 372. אחי"ה סבור שכאן הכוונה היא לחוסר גילוי, האל לא התגלה להם.

פני משה על הדף: 'מפני פונרייה. מלשון ופינו את הבית כלומר כדי לפנות ולהסיר מלבן מחשבות הרעות ושיחזיקו באמונת השם ברוך הוא'.

[2] אפשר שזהו מדרש עצמאי ששולב באגדה לאחר דברי משה בפני קורח, עדתו והעם בו הוא מבקש אות להוכחה כי בשם האל הוא פועל.

[3] ראו פירושו של רבינו בחיי לבמדבר פרשת קרח ט"ז כ"ט: 'אם כמות כל האדם. משלו רבותינו ז"ל: (תנחומא ח) למה הדבר דומה, לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו, עמד אחד מהמסובין וקלל את השושבין, אמר: לא היו בתולים לבתו של מלך, עמד השושבין לפני המלך ואמר לו: אם לא תעשה לי נקמה מזה, אף אני אומר בודאי לא נמצאו בתולים לבתו של מלך. אמר המלך: מוטב להרוג את זה ואל יוציא הנאמן שם רע על בתי.

כך אמר משה: אם ימותו על מטותיהם כדרך שכל בני אדם מתים, והרופאים מבקרין אותן ככל החולים, אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין קרח חולק עלי.

[4] יש להבין כי בדברי אליהו מסתתרת האמירה שאם לא יובא האות הרי אין  ממשות באל ולא אליהו שליחו. ראה רש"י וידעו וגו' כי אתה ה' - ואני עבדך וכשתשלחני לבשרם לעתיד לבא יאמינו בי אם היום תענני: