עדי נוסח

גינזברג, שרידי ירושלמי, עמ'261 - 262

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

האגדה קשורה לקביעת המשנה שאפיקורוס אין לו חלק בעולם הבא,^[1] ומובאת מימרתו של רב 'קרח אפיקרסי היה'. בעוד שבמקרא מתוארת תלונת קרח בפני משה על זכויות היתר שזיכה את בני משפחתו^[2]  מרחיבה האגדה את הסיפור המקראי ומביאה דו שיח בין משה לקרח^[3] ממנו משתמעת האפשרות כי היה אפיקורס.

שלוש השאלות^[4]  ששאל קורח את משה עוסקות בפרטי מצוות המעמידות אפשרות לחוסר הגיון בהלכה.

שאלה ראשונה 'טלית שכולה תכלת'

במצוות ציצית שבתורה קימות שתי הוראות. הראשונה להטלת ארבע ציציות בכנפי הבגד והשנייה בכל ציצית יש לתת פתיל  תכלת אחד^[5]שאלתו של קורח הינה לאפשרות שבגד (טלית) שכולה תכלת תפטור מציצית? שאלתו של קרח הנה בניגוד למצווה בתורה  וניתן לזהות בה קנטרנות^[6] ואף  כפירה.

שאלה שנייה 'בית שהוא מלא ספרים מהו שיהיה חייב במזוזה'

במזוזה כתובות על קלף שתי פרשיות מספר דברים.^[7] שאלתו של קרח, אם יכולים ספרי תורה המצויים בבית לפטור מחובת המזוזה. אף שאלה זו מתעלמת מצווי האל 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ' (דברים ו' ט'), ומסיבה זו יש לראות בה כפירה.  

שאלה שלישית 'בהרת כגריס מהו '

בשאלה זו מתדיין קרח עם משה בהיסק המבוסס על קל וחומר. מה בהרת זעירה כגריס^[8] מטמאת אף פריחה על הגוף כולו מטמאת. היסק זה מצוי בניגוד להוראת התורה המכשירה את מי שכל עורו כוסה צרעת.^[9]

דרך לימודו של קרח מעמידה אותו ככופר בתורה, וגישתו נחשפת באמירתו 'אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול.'

בעל האגדה מתמקד בייחודו של העונש, בבקשת משה. הוא פנה לאל וביקש עונש מיוחד, אם נברא לארץ בששת ימי המעשה פֶּה שיבלע את קרח ועדתו חיים, מה טוב, ואם לא יבראנו האל עתה.^[10] הבקשה היא מדרש על חלק הפסוק 'וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָה' (במדבר ט"ז ל').

^[1] משנה, סנהדרין פ"י ה"א, וראו גם דעת רבי עקיבא במשנה ג'.

^[2] 'וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָה ' (במדבר ט"ז ג').

^[3] חוקרי האגדה מנסים לשער מיהם בני תקופת האמוראים במאה השלישית לספירה שכנגדם נכתבה האגדה. מי היא הדמות או הקבוצה שדמותם והמאבק נגדם מיוצגים על ידי קרח ומשה. בר סבור שקרח מייצג את העשירים באותה התקופה הבוטחים בעושרם ובגאוותם. הם מגיעים עד כדי כפירה בתורה בבקשם לכבוש עמדות הנהגה כללית ודתית ואף מקבלים אותן מבית הנשיא (בר משה, מחקרים באגדה, תרגומים ותפילות ישראל לזכר יוסף היינימן עמ' 31 – 33). אורבך סבור כי קרח מיצג קבוצה בלתי מזוהה  הטוענת כי רק עשרת הדברות ניתנו  על ידי האל במעמד סיני, ומשה מייצג את החכמים הדוחים השקפה זו. הוא מבסס השערתו על מדרש ילמדנו המאוחר ומאריך במחקרו כדי להוכיח כי הכוונה היא למאבק נגד הנוצרים. (א"א אורבך, מעולמם של חכמים, עמ' 589 – 590).

^[4] על התבנית המשולשת ראו פרנקל, אחדות של תוכן וצורה, עמ' 79 – 97..

^[5] במדבר ט"ו ל"ח: 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת'.

^[6] קנטרנות יש לראות בעובדה שקורח הכין טליתות שכולן תכלת טרם תשובתו של משה.

^[7] פרשה ראשונה דברים ו' ד' – ט'. פרשה שנייה דברים י"א י"ג – כ'. 

^[8] גגרגר של גרעין חיטה כתושה.

^[9] ויקרא י"ג י"ב – י"ג: 'וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא'.

^[10] על פי המשנה, פי הארץ (בו נבלעו קרח ועדתו) נברא בבריאת העולם; 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר...' (משנה, אבות פ"ה מ"ו). לפיכך לא היה כאן נס על טבעי אלא נס בעיתוי, בכך שמיד לאחר בקשת משה פצתה האדמה את פיה.