---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ), מסכתא דבחודש יתרו, פרשה ז' עמ'228

תוספתא (ליברמן), יומא פ"ד הלכות ו' – ח' עמ' 251 – 252

אבות דרבי נתן (שכטר) נו"א, פכ"ט מ"ד ב'

ירושלמי, יומא פ"ח דף מה ע"ב\ה"ט עמ' 600

ירושלמי, שבועות פ"א דף לג ע"ב\ה"ו עמ' 1344

בבלי, יומא פו ע"א

מדרש משלי (בובר) פ"י סימן א'

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה הוא דרכי הכפרה בעידן שלאחר חורבן בית המקדש. ^[2]  היא פותחת בשאלתו של רבי מתיה בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה^[3] אם שמע^[4]  את ארבעת חילוקי הכפרה אותם דרש רבי ישמעאל.

רבי אלעזר בן עזריה השיב כי היו שלושה חוץ מהתשובה^[5] שהיא המעשה ההכרחי בכל שלוש דרכי הכפרה. שלושת הפסוקים אותם דרש רבי ישמעאל כדרכי כפרה הם:

א.      'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה תִּטְהָרוּ' (ויקרא ט"ז ל') – משמע יום הכיפורים מכפר.

ב.      'וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם' (תהילים פ"ט ל"ג) – משמע יענשו על חטאיהם. הכפרה אינה נזכרת בפסוק, אך אפשר כי הכוונה הסבל בגין העונש אשר יוטל יכפר.

ג.       'וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה צְבָאוֹת' (ישעיהו כ"ב י"ד) – משמע המוות מכפר.

על פסוקים אלו נשאל 'כיצד',^[6] שאלה המבקשת הבהרה כיצד מאששים המדרשים את חלוקי הכפרה, ובעל המדרש מבאר:

-          העובר על מצוות עשה, תשובה מיידית שלו מובילה למחילה מיידית על ידי האל (שורות 9 – 11).

-          העובר על מצוות לא תעשה, תשובתו היא תנאי הכרחי, ויום הכיפורים מכפר (שורות 13 – 14), היינו ,שילוב של שניהם. החידוש במדרש הוא כי יום הכיפורים כיום כפרה נשמר, לכאורה, כפי שהיה בזמן בית המקדש בהבאת הקורבנות, אך למעשה, עוצמתו אינה תלויה בקורבנות.^[7]

-          העובר במזיד עבירות שעונשן כריתות ומיתות בית דין, תשובת החוטא ויום הכיפורים מכפרים מחצה, וייסורים מכפרים מחצה (שורות 15 – 17). החידוש במדרש הוא בהשוואה בין העבירות שהאל דן את החוטא עונש כריתות לבין עבירות שבית דין של חכמים גוזר על העובר עליהן עונש מיתה. אף כאן התשובה היא תנאי הכרחי, אך הכפרה כולה בידי האל.

-          המחלל שם שמים, לא די בתשובתו, ואין ביום הכיפורים ובייסורים כדי לכפר, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרים שליש, ייסורים מכפרים שליש, ומיתה מכפרת שליש (שורות 18 – 25). החומרה המיוחדת ביחס לחילול האל מלמדת כי לדעת בעל האגדה הוא החמור שבחטאים, המחלל שם שמים סוטה מתורת ישראל, כופר בה בפרהסיה, ועל כך כפרה מלאה היא במוות בלבד.^[8]

במדרש נמצא כי שילובם של התשובה, יום הכיפורים, הייסורים והמוות מהווים תשתית חדשה לחזרה בתשובה שאינה תלויה בבית המקדש, תשתית המאפשרת את חידוש חיי הרוח בדור שלאחר החורבן. 

^[1] אפשר כי מדובר בפועל בגוף נוכח, עם זאת יש והצורה משמשת גם כשם עצם, שמועה (סוקולוף, ערך 'שמע', עמ' 558, ראו הערה בסוף הערך).

^[2] כל עוד עמד הבית על מכונו היה החוטא מכפר על עוונו בקרבן. משחרב הבית חפשו חכמים אפשרויות נוספות לכפרה (ראו על כך בהרחבה שמואל ספראי, בתוך תולדות עם ישראל עריכת ח. ה. בן ששון.עמ' 306-310).

^[3] עניין אזכרת "בישיבה" דורש עיון במיוחד לאור העובדה כי אינו מופיע במקבילות המיוחסות לתקופה התנאית. במקבילה שבתוספתא הברייתא פותחת ב'רבי ישמעאל אומר'. הסיפור בירושלמי יש לתהות לאפשרות שמתיה בן חרש (דור רביעי – חמישי) שואל את אלעזר בן עזריה (דור שלישי) על אמירתו של רבי ישמעאל (דור רביעי).

העמדת הסיפור במכילתא דורשת אף היא עיון שכן נאמר: 'מפני ארבעה דברים אלו הלך ר' מתיא בן חרש (דור דור רביעי – חמישי) אצל ר' אלעזר הקפר (דור חמישי) ללודיא אמר לו רבי שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש'.

סדר הדורות בקדימת הסיפור נראה יותר הגיוני, יתר על כן ההקדמה מבארת כי ר' מתיא בן חרש עשה את ר' אלעזר הקפר רבו והלך אליו ללודיא (מקומה של לודיא אינו ברור לוד? חבל ארץ ברומי? ) הליכת רבי מתיא בן חרש אחר רבי אליעזר הקפר נובעת מחידוש אותו הוא לימדו במשנת רבי ישמעאלו, בחידושים אילו נעסוק בהמשך.

^[4] אפשר גם כי שאל אודות השמועה, אך נבחר לראות במילה פועל כי במקבילה במכילתא נאמר: 'אמר לו, רבי שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש'.

^[5] רבי אלעזר בן עזריה אינו מציין כי מתבסס בדבריו על השמועה. אפשר כי לא קיבל את הדברים מרבותיו, אלא למד וההסבר הוא משלו. אפשר כי הבנתו של רבי אלעזר בן עזריה הינה כי התשובה הינה תנאי מקדים ומסיבה זו סבר שלשה הן חוץ מן התשובה. 

^[6] יש לתת את הדעת לנוסח המצוי במכילתא המחבר כל פסוק לאפשרות הכפרה הגלומה בו: 'כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, הא למדת שתשובה מכפרת, וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם, הא למדנו שיום הכפורים מכפר, וכתוב אחד אומר  אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, הא למדת שמיתה מכפרת, וכתוב אחד אומר  ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, הא למדנו שייסורין מכפרין'.

^[7] אדרת, מחורבן לתקומה, עמ' 161.

^[8] אפשר כי ההחמרה גדולה ביחס לכיתות השונות בעם שדרכם בימי הבית האחרונים גרמה לחורבנו.