עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, פאה פ"א דף טז ע"ב\ה"א עמ' 85

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

ר' הונא^[1] מביא מימרה בשמו של רבי אבהו, בה נטען כי ככלל אין שכחה לפני האל להוציא את ישראל שהאל שוכח להם את עוונותיהם.

את דבריו מבסס רבי אבהו על מדרשם של שני פסוקים בהם נדרש השורש "נשא" כשכחה הפסוק האחד 'מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ..( מיכה ז' י"ח), והשני 'נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה' (תהילים פ"ה ג').^[2]

^[1] אפשר כי הדובר הוא רבי הונא, אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי שפעל בדורו של רבי אבהו.

^[2] ייתכן שרבי אבהו הציג את השיכחה ולא את הסליחה כהשקפה שונה מהשקפת הנוצרים. הם מדגישים באמונתם את הסליחה, והוא ביקש להדגיש את השיכחה, וכך בא לעודד שלא כדרך הנוצרים את ישראל במצוקתו.