header2

נשמר אדם מן העבירה

פ"י ה"א דף כז ע"ג עמ' 1314
מקור תרגום
1   ר' ירמיה אמ'. רבי  ירמיה אמר.
2   ר' שמואל בר רב יצחק בעה. רבי שמואל בן רב יצחק שאל.
  3  "צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת". "צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת".
4   "חטאים תרדף רעה ואת צדיק' ישלם טוב".  "חטאים תרדף רעה ואת צדיק' ישלם טוב".
5   "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן". "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן".
 6  "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו". "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו".
7   "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון".
8   וסיגין סייגה ותרעין תריעה. וגודרים גדר[1] ופורצים[2] פרצה.[3]
9   ורבי  ירמיה. וכן היא.[4]
10 סייגין סייגה ותרעין תריעה. גודרים גדר ושוברים שער
11 אלא כיני. אלא וכן היא.
12 ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בן רב יצחק.
13 שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית. שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית. 
14 מיכן והילך הקב'ה משמרו. מכאן ואילך הקב'ה משמרו.
15 מה טע'. מה הטעם.
16 "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר". "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר".
17 אמ' ר' זעירא. אמר רבי זעירא.
18 ובלחוד דלא יתיב ליה. ולאחור[5]  שלא ישוב לו.
19 ומה טע'. ומה טעם.
20 ''והחוט המשולש לא לעולם ינתק'' ''והחוט המשולש לא לעולם ינתק''
21 אין כת'כאן אלא "לא במהרה ינתק". אין כתוב כאן אלא "לא במהרה ינתק".
22 אין אטרחת עלוי הוא מפסק. אם הטרחת  עליו הוא מפסק.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, פאה פ"א דף טז ע"ב\ה"א עמ' 85

ירושלמי, שבועות פ"א דף לג ע"ג\ה"ו עמ' 1344

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש, מימרה

עיון קצר באגדה

האגדה מעלה שאלה בדבר עזרת האל לצדיק לשמור על צדיקותו, ולעומת זאת הרשע, אין האל מונע ממנו לחטוא ומעצים את רשעותו.

רבי ירמיה מביא בשמו של רבי שמואל ציטוט של חמישה פסוקים:

'צְדָקָה תִּצֹּר תָּם           דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת' (משלי י"ג ו')
'חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה  וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב'(שם, שם, כ"א)
'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ     וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (שם, ג' ל"ד),
'כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ       וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן' (שם, שם ל"ג),
'רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר       וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ (שמואל א' ב' ט').

עיון בפסוקים מבהיר כי הם מתבססים על הבחנה דיכוטומית בין התם לרשע, החוטא לצדיק, הלץ לעניו, החכם לכסיל והחסיד לרשע. על הבחנה דיכוטומית זו נשאל בעזרת פתגם (עממי?) 'וסיגין סייגה ותרעין תריעה', וכי אין פרצות בגדר המאפשרות את מעבר החוטא לצד הצדיקים?

רבי שמואל בן רב יצחק מעגן את תשובתו בדרש הפסוק 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר' (איוב ל"ג כ"ט). אדם שומר עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית, ומכאן ואילך הקב'ה משמרו. עם זאת רבי זעירא מסייג דבריו בהסתמך על הפסוק '...וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק' (קהלת ד' י"ב). בפסוק כתוב 'לא במהרה ינתק', כלומר אפשרות הניתוק קיימת, אם ישוב האדם לחטוא. 

[1] סוקולוף, ערך 'סייג', עמ' 373.

[2] סוקולוף, ערך 'תריע', עמ' 592.

[3] סוקולוף, ערך 'תריע', עמ' 592.

[4] מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 272.

[5] סוקולוף, ערך 'לחודייה' עמ' 280.