---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, פאה פ"א ה"א דף טז ע"ב עמ' 84

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה וכעין סוגיה^[1]

עיון קצר באגדה

נראה כי להבנת האגדה  יש להשוות את סוגייתנו למקבילה בירושלמי פאה.^[2] הסוגיה בפאה וסוגייתנו פותחות צוהר להבנת דרך 'התחשבנות' האל עם האדם בעולם הזה במגמה לאבחן למי יש חלק לעולם הבא ולמי אין.

בפאה נקבעו בתחילת הסוגיה כללים לקצוות חריגים:

-          צדיק גמור שמרד באל בזקנותו איבד את זכויותיו,

-          רשע כל ימי חייו שחזר בתשובה בזקנותו, הקב"ה מקבלו.

במקרי אמצע נקבע:

-          מי שצבר בחייו רוב זכויות ומיעוט עברות נפרעים ממנו בעולם הזה על עברותיו, והוא בן העולם הבא.

-          מי שצבר רוב עבירות ומעט זכויות נותנים לו שכר המצוות בעולם הזה, ואין הוא בן העולם הבא.

-          עבירות הנחשבות לחמורות שעליהן נפרעים בעולם הזה ואין לחוטא חלק לעולם הבא הן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה.

באגדה בסוגייתנו הסדר הפוך; הכללים לעיל ניתנים בסיום (שורות 10 – 17, ואילו בחלק הראשון של האגדה (שורות 1 - 9) הובאה מחלוקת בין רבי יונה ורבי יוסה שבמסכת פאה הובאה בסיום הסוגיה.

כאמור באגדה א' נאמר שפריקת עול, הפרת הברית וגילוי פנים בתורה הן עבירות חמורות, ומהחוטאים בהן נפרע האל בעולם הזה, ואין להם חלק לעולם הבא.

באגדה בה אנו עוסקים שואלים למהותן של שתי עבירות נוספות עבודה זרה וגילוי עריות. עליהן ישנה מחלוקת בין רבי יונה ובין רבי יוסי (שורות 1 – 9). לדעת האחד עבירות אלו נכללות בעבירות החמורות שהעובר עליהן נענש בעולם הזה, ואין לו חלק בעולם הבא, ולדעת השני, אלו עבירות קלות הנשקלות בהקשר רחב של מעשה האדם בעולם.

בשאלה 'מה אנן קיימין' ממקד בעל הסוגיה את מחלוקתם של רבי יונה ורבי יוסי בעקרון התשובה, המצוי במסכת פאה.. מצד אחד אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה, ומצד שני אם לא חזר בתשובה, השאלה היא אם מותו ביסורין (או בכרת) הוא תוצאה של היות העבירה חמורה, או שמא אלו עבירות קלות אשר הצטרפו למעשים רעים נוספים אותם ביצע בימי חייו.

המשך האגדה (שורות 10 – 15) עניינו בכללים לפיהם נידון האדם לעולם הבא.^[3] 

^[1] משא ומתן, שאלה ותשובה.

^[2] תלמוד ירושלמי מסכת פאה פ"א ה"א דף טז ע"ב:  (הקטעים בגופן מודגש מקבילים לאגדה בה אנו עוסקים): 'תני רבי שמעון בן יוחי הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונ' מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול רבי שמעון בן לקיש אמר ובתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקדוש ברוך הוא מקבלו מה טעם ובשוב רשע מרשעתו אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין עליו כזכיות מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא אבל רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא אבל הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא עבודה זרה וגילוי עריות רבי יונה ורבי יוסי חד אמ' כקלות וחד אמר כחמורות מה הנן קיימין אם באותו שעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בייסורין'.

^[3] ראו לעיל בפתיחת העיון באגדה את הסבר הכללים לפי הסוגיה במסכת פאה.