---

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, פאה פ"א ה"א דף טז ע"ב עמ' 84

תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"ב ה"ט עמ' 433 ^[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

רמב"ם, פירוש למשנה אבות פ"ג מי"א^[2]

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

המשנה^[3] קובעת כי כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא, ומוציאה מהכלל את הכופרים בתחיית המתים ובמתן תורה מן השמיים ואפיקורוס. הברייתא^[4] מוסיפה עליהם את הפורק עול, המפר ברית והמגלה פנים בתורה. בעל האגדה מבאר:

א.      הפורק עול – מכיר בעובדה שיש תורה, אך לא מכבדה ולא מייחס לה מעמד מחייב.

ב.      המפר ברית – זה המסתיר את היותו מהול על ידי משיכת הערלה.^[5]

ג.       המגלה פנים בתורה – אינו מקבל שהתורה ניתנה מהאל.

על ההסבר ל'מגלה פנים בתורה' תמה בעל הסוגיה 'ולא כבר תניתה', הרי כבר במשנה הובאה הדעה  כי אין לו חלק לעולם הבא, ולכן מה חידוש יש בברייתא. מובאים דברי ר' חנינה ענתוניה על ההבדל בין המשנה לברייתא.

המשנה עוסקת באמירתו של האדם, ואילו האגדה מדברת במעשיו. לפי ר' חנינה ענתוניה כוונת הברייתא ש'מגלה פנים בתורה' הוא כל העובר על דברי תורה בפרהסיה.^[6] מעשים גם ללא אמירה מפורשת משקפים את דעתו של החוטא, וכדוגמא מביא ר' חנינה את יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.^[7]

באגדה משתקפת תפיסת עולם הרואה בשלושת המעשים חומרה גדולה לכן לא יזכה החוטא בהם לחיי עולם הבא. ^[8]

^[1] לשורות 2 – 4 בלבד. בתוספתא נוסף 'והוגה השם באותיותיו'.

^[2] ראו הערה קודמת.

^[3] משנה, סנהדרין פ"י מ"א.

^[4] תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"ב ה"ט עמ' 433. ההלכה מונה גם את ההוגה את השם.

^[5] ראו הפרשנים על אתר וליברמן, תוספתא כפשוטה ג', עמ' 251 בימי מרד בר כוכבא ואחריו יהודים עשו כך מפני הגזירות. עדות לכך נמצא בירושלמי: 'הרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא' (ירושלמי שבת, פי"ט ה"ב דף יז ע"א ויבמות פ"ח ה"א דף ט ע"א).

^[6] לפי הפרשנים הקלסיים העבירה נעשית בנוכחות של עשרה יהודים לפחות.

^[7]הדוגמא אינה מובנת, שכן במקרא נאמר: 'בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו' (דברי הימים ב' ל"ו ה'). הביטוי 'וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה' נאמר על מלכים נוספים, ולא על דרכו הייחודית של יהויקים. אפשר כי יש להתמקד בסיפא של של האמירה 'וחביריו' (שורה 15), כלומר, יהויקים הוזכר רק כדוגמא לכל השאר. 

^[8] אפשר כי הגישה משקפת מאבק נגד קבוצות בעם הסוטות מהאמונה המחייבת כל יהודי בעם.דינור בפירושו למסכת אבות מייחס את הדברים כנגד הנצרות. (דינור, מסכת אבות, עמ' 85).