פ"א ה"ב דף יח ע"ג עמ' 1266 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 רב הונא הוה ידע שהדו לחד בר נש. | רב הונא היה יודע עדות על אדם אחד. |
| 2 אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה. | הלך (אותו האדם) וביקש להידון לפניו וכפר בה (באשמתו). |
| 3 אמ' ר' שמואל בר רב יצחק. | אמר רבי שמואל בר רב יצחק. |
| 4 בגין דאת ידע דר' הונא אינשא רבה את כפר ביה. | משום שאתה ידעת שרבי הונא איש גדול אתה כפרת בו. |
| 5 מהו דייזיל ויסהוד עלך קומי בית דין חורון. | מהו שילך (רב הונא) ויעיד עליך לפני בית דין אחר. |
| 6 אמ' ליה רב הונא. ועבדין כן. | אמר לו רב הונא ועושים כן |
| 7 אמ' ליה. אין. | אמר לו כן |
| 8 שרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואסהיד קומי בית דין חורון. | התיר רב הונא עצמו מאותו הדין והלך והעיד לפני בית דין אחר |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, ראש השנה פ"ג דף נח ע"ד/ה"א, עמ' 674
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבנו חננאל, סנהדרין טו ע"א
סוגה
מעשה בית דין
עיון קצר באגדה
סיפור מובא בעקבות הקביעה ההלכתית 'אין העד נעשה דיין'.[1]
רב הונא היה עד לאירוע מסויים. אחד המעורבים ביקש מרב הונא, לא בכדי, לשמש כדיין, כי שיער שמחד גיסא רב הונא המשמש כדיין לא יוכל להשתמש בעדותו, ומאידך גיסא כ'גברא רבה' לא יודה בטעותו לשמש כדיין, כלומר, שיודע הוא עדות הנוגעת לדין ובה בעת משמש כדיין באותו הדין[2].
תלמידו של רב הונא, רבי שמואל בר רב יצחק, חש במילכוד בו מצוי רבו, ופנה אל אותו האדם, כנראה, בהנחה שרב הונא שומע את דבריו. רב הונא אכן שמע, והתפקידים ביניהם התהפכו, הוא שאל את תלמידו, והתשובה שקיבל גרמה לו להתיר עצמו מלשמש כדיין, לפנות לבית דין אחר ולמסור עדותו.[3]
בסוגיה אָמוּר היה סיפור המעשה לשרת את ההלכה 'אין העד נעשה דיין'. לגופו של עניין מוצע פתרון לפיו יכול הדיין להעיד בפני בית דין אחר.
[1] לא ברור אם הקביעה ההלכתית עוסקת בכל מקרה או שמדובר רק במקרה בו המעיד על מולד הירח אינו יכול לשמש דיין במעמד של קידוש החודש.
[2] דברי ר' שמואל בר רב יצחק הם שמפרשים את כוונותיו של בעל הדין במעשהו.
[3] לכאורה, בדבריו של רבי שמואל בר רב יצחק יש משום פגיעה, שכן הוא התלמיד התערב במעשה רבו. אולם ייתכן שמימרת רב הונא 'כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו' (בבלי בכורות לח ע"ב) מבהירה כי לא היה בדבריו משום עלבון.