עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה  'הגונב את הקסווא והמקלל בקסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בהן...'^[3] הכוונה, כפי הנראה, ליהודי שבחר לאמץ את דרכם של הנבטים^[4] הלועגים לאל בורא העולם באומרם כי הקסם, דהיינו האליל, יתגבר עליו ויכהו.^[5] לעמדתם, האל הוא הבורא, אבל ההשגחה מצויה בצבא השמים ואלילי הגויים, ובכוחם לפעול כרצונם אפילו כנגד הבורא.

^[1] סוקולוף, ערך 'נפתיי', 'נוותיי', עמ' 358; לדעת איילי, פירוש המילה הוא מעבד זהב וכסף (מאיר איילי, אוצר כינויי עובדים, עמ' 131 הערה 153).

^[2] הערוך מתבסס בפירושו על בבלי, סנהדרין פא ע"ב: 'יכהו קוסם לו ולקונו ולמקנו' (ערוך השלם ז', ערך 'קיינא', עמ' 89); נראה כי גם קורבן העדה על אתר מתבסס על הבבלי: 'יככך הקוסם הזה ולקונך כלומר בוראך שקנאך שקונה עבדיו בדין'; ח' אלבק מציין כי לפי ירושלמי, נדרים (פ"א ה"ב  )לשון הנבטים נלעגת, ובמקום לומר 'קונך' (בוראך) הם אומרים 'קיינך' או 'קנווך' (ח' אלבק, משנה (נזיקין), עמ' 454); לפי עלי תמר על אתר אלו שיבושי לשון של קיינא; ראו איילי, שם שם.

^[3] משנה, סנהדרין פ"ט מ"ז. לדעת אפשטיין, זו משנה עתיקה מימי בית שני (אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמ' 56).

^[4] על הנבטים וחדירתם למרחב הארץ ישראלי ראו כשר, אדום ערב וישראל, עמ' 13 – 18; על חשיבותם ומעמדם בתקופת המלחמות ההלניסטיוות-הסוריות ראו שם, עמ' 22 – 27; ולאורך התקופה עד לחורבן בית שני בהפנייה לעמ' המצויינים בערך נבטים בעמ' 257.

^[5]לקלל את האלוהים בקללת קוסם היתה קללה ידועה באותה תקופה (ח' אלבק, משנה (נזיקין), עמ' 454; עלי תמר על אתר, עמ' קעח).