עדי נוסח

אוסף מאיר בניהו, ירושלים (תרביץ מ"ו, עמ' 42 – 43)

מקבילות

ירושלמי, יבמות פי"א דף יא ט"ד /ה"א, עמ' 881

ירושלמי, סנהדרין פ"ט דף כו ט"ד /ה"א, עמ' 1311

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

שנינו " אילו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה...". בסוגיה נטען כי רק בדין אשה ובתה נכתב לקיחה שנאמר: 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת־אִשָּׁה וְאֶת־אִמָּהּ זִמָּה הִוא' "(ויקרא כ' י"ד), ואילו ביתר דיני עריות עושה התורה שימוש בשורש נאף או שכב.^[1] מדרך כתיבה זו לומדים חכמים 'שאינו חייב על השנייה עד שתהא לקוחה לו או אינו מתחייב עליה אלא על דרך נישואין למדנו שאין קידושין תופסין בעריות'. קביעה זו אינה מתיישבת עם הנאמר בפסוק 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא' (ויקרא כ' ט"ז), והרי קין והבל נשאו את אחותם.

להסברו של הקושי דורש בעל האגדה את המושג 'חסד' במשמעות כפולה; מצד אחד בלשון סגי נהור משמעו תועבה,^[2] ומצד שני במשמעותו השכיחה 'מה שהוא יותר משורת הדין'.^[3] האגדה נבנית על בסיס שתי המשמעויות. 

בפתיחת האגדה נאמר 'חֶסֶד הוּא' (שורה 5), ובעל האגדה מותיר את הביטוי בעמימות. משמעות הביטוי עשויה להיות תועבה, אם ההתייחסות היא לרישא, לגילוי עריות. אך עשויה להיות הפוכה ולבטא נדיבות ורחמים לפנים משורת הדין, אם ההתייחסות היא להמשך, ל'קין נשא את אחותו, הבל נשא את אחותו'. 

הקב"ה התיר לקין ולהבל לשאת את אחיותיהם כדי לקיים את העולם על ידי שלשלת ההולדה הטבעית, וזהו מעשה של חסד.

הפסוק 'כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' (תהילים פ"ט ג') חותם את האגדה. כאן משמעות ה'חסד' היא אחת – נדיבות ורחמים. במקרא אומר המשורר את הפסוק, אך במדרש האל אומר זאת בנוגע להיתר שניתן לקין ולהבל.

.

  [1] ראו 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם' (ויקרא כ' י' – י"ד).

[2] בן יהודה (כרך ג'), ערך 'חסד²', עמ' 1663; בן יהודה מעיר כי יש קושי שמילה אחת שימשה בשני מושגים הפוכים כל כך ומציין כי אפשר שהמקור לכך הוא הפסוק 'מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ'  (יונה ב' ט'), או צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת (משלי י"ד ל"ד). (בן יהודה, שם, הערה 3); הופמן, פירוש לספר ויקרא, עמ' 56.

^[3] בן יהודה (כרך ג'), ערך 'חסד', עמ' 1661.