|
הבא במחתרת – אגדה ד פ"ח ה"ח (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כו ע"ג עמ' 1310 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 רב הונא אמ'. | רב הונא אמר |
| 2 נטל את הכיס | נטל את הארנק[1] |
| 3 והפך את פניו לצאת | והפך את פניו לצאת |
| 4 והלך לו | והלך לו |
| 5 ועמד עליו והרגו | ועמד עליו והרגו |
| 6 אין ההורגו נהרג. | אין ההורגו נהרג |
| 7 מה טע' דרב הונא. | מה הטעם של רב הונא |
| 8 "כי יחם לבבו". | "כי יחם לבבו" |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה ומדרש
עיון קצר באגדה
מימרתו ההילכתית של רב הונא באה בסמוך למימרתו של רבי שמעון בן יוחאי, ואף היא מתירה להרוג את הגנב גם כשאינו מצוי במחתרת. בעל הסוגיה הוא שהציג הסבר לדברי רב הונא 'כִּי יֵחַם לְבָבוֹ' (דברים י"ט ו'). כפשוטו, הנפגע נסער, וניתן להסביר את מעשהו בשל סערת רוחו.[2]
באגדה הקודמת הנימוק למימרתו של רבי שמעון בן יוחאי נעוץ במציאות חיים אפשרית, ואילו הנימוק שניתן למימרתו של רב הונא מנסים לבססו על התורה, ולכן בעייתי יותר.
[1] סוקולוף, ערך 'כיס', עמ' 256.
[2] לפנינו ניסיון להפןך את הריגת הפוגע ברכוש ללגיטימית, תוך הבנה כי 'יחם לבבו הוא טבעי. במקרא הביטוי 'כִּי יֵחַם לְבָבוֹ' משולב באמירה כי גואל הדם לא יענש אם הרג את הרוצח מחוץ לעיר המקלט. בבחירת הביטוי באגדה יש משום השוואה בין הנפגע מגניבה לנפגע מרצח בן משפחתו, אך גדול המרחק בין גניבה להריגה, ונראה כי אין להשוות. מה עוד שלצורך הגנה על ההורג הוקמו ערי מקלט, ואילו לגנב אין מחסה.