עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, כתובות פ"ד כח ע"ג\ ה"ד עמ' 974

מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ), מסכתא דנזיקין פרשה ו עמ' 270

מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ), מסכתא דנזיקין פרשה יג עמ' 293

ספרי דברים (פיקלשטיין) פיסקא רלז עמ'269 

מדרש תנאים לספר דברים,  כ"ב י"ז

תוספתא (צוקרמאנדל) סנהדרין פי"א ה"ט עמ' 432

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה^[1]

רבי ישמעאל סובר כי שלושה חוקים בתורה יש להבינם כמשל, שניים מהם עניינם בגנב הבא במחתרת,^[2] הנושא בו עוסקת המשנה.

א.      'אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים (שמות כ"ב א'). לפי פשוטו של הכתוב מותר לבעל הבית להרוג גנב הבא במחתרת. במשנה מנמקים את ההיתר בכך שהגנב  'נדון על שם סופו...',^[3] הוא עתיד להרוג את בעל הבית, לכן מותר להקדים ולהורגו.

ב.       'אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ' (שמות כ"ב ב'). לפי פשוטו של הכתוב, אם בא הגנב לאור היום אין להקדים ולהורגו, כי בואו באור מלמד שאין בכוונתו לפגוע בנפש, אפילו יתגלה.

כאמור, רבי ישמעאל רואה שני חוקים אלה כמשל המתבאר מדבריו על 'אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עליו...'.

רבי ישמעאל שואל וכי רק עליו הגנב זורחת השמש (שורה 7 – 8) ומניח כי משמעות זריחת  השמש היא משל לוודאות המצויה באורה. אם יודע האדם כי אין פני הגנב לפגיעה בנפש , אל לו  להרוג את הפורץ. מכאן גם מובנה של ההלכה 'אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא...' אינה כפשוטה; גם בלילה אין להרוג את הגנב, אם ודאי לו לאדם שלא ייפגע. ובלשונו רבי ישמעאל: 'כך כל זמן שאתה יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג' (שורות 11 – 13).

המשל משקף את עמדתו של רבי ישמעאל: אפילו בזמן הגניבה מותרת הריגת הגנב רק לצורכי הגנה עצמית.

^[1] האגדה מצויה במקורות תנאיים, על הכללתה באגדות התלמוד הירושלמי ראו במבוא פיסקה שנייה.

^[2] החוק הראשון שרבי ישמעאל רואה בו משל בנוגע פיצוי שיינתן לאדם שנפגע: 'אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא' (שמות כ"א י"ט).

^[3] משנה, סנהדרין פ"ח מ"ח.