עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש, מימרה

עיון קצר באגדה

המשנה מלמדת כי הורים גידמים, חיגרים, אילמים, עורים, או חרשים,^[1] אין באפשרותם לטעון כי  בנם הוא בן סורר ומורה. בעל הסוגיה מרחיב דעה זו ומחיל אותה גם על  השופטים.

בעל האגדה מבקש להציג עמדתו הערכית הסוברת כי 'כשם שזקני בית דין שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן'.^[2] הקשר בין שלמות הגוף ושלמות הצדק אינו מובן מאליו, שהרי אלו תחומים שונים. ^[3] אפשר כי בשל כך אמר בעל המימרה 'מגיד הכתוב' (שורה 8), ובדרך זו הביע את עמדתו כביכול מבוססת על התורה.

^[1] 'היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אביו אינו רוצה ואמו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניהם ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב' (משנה, סנהדרין פ"ח מ"ד).

^[2] חשיבותה של השלמות הגופנית אופיינית לתרבות ההלניסטית. (ליברמן יוונית ויוונות  עמ' 69 -71). 

^[3] ברור שאילמות, חרשות ואולי אף עיוורון הם מומים המגבילים את יכולתו של אדם לשמש כשופט, אולם ספק אם מום אחר מגביל.