header2

בן סורר ומורה – אגדה ב

פ"ח ה"ב דף כו ע"ב עמ' 1307
מקור תרגום
1 "מאימתי הוא חייב" כול'. "מאימתי הוא חייב" כול'.
2 אמ' ר' יוסי. אמר רבי יוסי.
  3 טרטימר חצי ליטרא הוא. טרטימר חצי ליטרא הוא.
4 אינו חייב עד שיאכלנו מהובהב. אינו חייב עד שיאכלנו נא.[1] 
5 אכלו חי כלב הוא. אכלו חי כלב הוא.
6 אכלו מבושל בר נש הוא. אכלו מבושל בר נש הוא.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

המשנה קובעת כי על מנת לחייב בדין בן סורר על הבן לאכול טרטימר בשר ולשתות חצי לוג יין איטלקי.

לעניין אכילת הבשר מבאר רבי יוסי כי יש לתת את הדעת לכמות הבשר ומצבו. הכמות היא חצי ליטרא, ועל הבשר להיות נא, רק אם יאכל זאת יחוייב בדין.

בהמשך מובאת השקפה ביחס להכנת הבשר, ונאמר כי אכילת בשר חי מאפיינת אכילת כלב, לעומת זאת אכילת בשר מבושל היא אכילתם של בני אדם.[2] 

[1] סוקולוף, ערך 'הבהב', עמ' 158.

[2] מכאן הבן שאכל בשר חי או מבושל היטב אינו בן סורר ומורה. אפשר כי בעל המימרה בחר בכלב כדוגמא כיוון שהוא מצוי בין בני האדם, ואולי גם נחשב למאוס. לדידו בני אדם האוכלים בשר חי אינם בני תרבות. ראו ליברמן, מחקרים בתורת ארץ ישראל, עמ' 22  הערה 15 .