header2

חכמים, כשפים ואחיזת עיניים – אגדה ג

פ"ז הי"ג (הלכה יא בכ"י ליידן) דף כה ע"ד   עמ' 1306 – 1307
מקור תרגום
1   אמ' ר' ינאי. אמר רבי ינאי.
2   מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי מהלך הייתי בדרך[1] זו שבציפורי[2]
3   וחזית חד מיניי נסיב חד צריר וראיתי מין אחד לוקח צרור[3]  אחד
4   וזרק ליה לרומא וזרק אותו למעלה
5   והוה נחת ומתעביד עגל. והיה נופל ונעשה עגל

6   ולא כן אמ' ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זימרא.

 ולא כן אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא.
7   אם מתכנסין הן כל באי העולם אם מתכנסין הן כל באי העולם

8   אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה.

 אינן יכולין לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה.
9   נימר. נאמר
10 לא נסבה הוא מינייא חד צרור לא לקח אותו המין צרור אחד
11 וזרקיה לרומא ונחת וזרק למעלה ונפל
12 ואיתעביד חד עגל. ונעשה עגל אחד
13 אלא לסריה קרא אלא לעוזרו[4]  קרא
14 וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה. וגנב לו עגל מהעדר[5] והביא לו

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ספרי דברים (פינקלשטיין) פיסקא לב ד"ה דבר אחר ואהבת את ה' אלוהיך עמ' 54

בראשית רבה (אלבק ) פרשה ל"ט י"ד  עמ' 378

בראשית רבה (אלבק ) פרשה פ"ד ד' עמ' 1004 

אבות דרבי נתן (נוסח א') (שכטר),  פיסקה י"ב עמ' 37[6]

פסיקתא רבתי (איש שלום), פיסקא מ"ג דף קפ"א עמ' א

תנחומא (בובר), פרשך לך לך  סימן י"ב

שיר השירים רבה, ד"ה לריח שמניך טובים סימן ג'[7]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

המשנה מבדילה בין מכשף ובין אוחז עיניים וקובעת דין שונה לגביהם.[8] האגדה באה ללמד כי יש קושי להבדיל ביניהם, וכי גם מעשים הנראים ככשפים עשויים להיות אחיזת עיניים.

רבי ינאי ראה ברחובה של ציפורי מכשף, מין שזרק צרור כלפי מעלה ובנופלו הפך לעגל. הוא השתומם, הרי רבי יוסי בן זימרא אמר: 'אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה' (שורות 7 – 8). בעל האגדה יישב את הסתירה; היתה זו תרמית, העגל שהוצג על ידי המין כמי שנוצר מצרור אינו אלא עגל גנוב מעדר קרוב.[9]

נראה כי המטרה הנסתרת והגלויה של הסיפור היא להבהיר שכל כישוף ניתן להסבר כאחיזת עיניים.

[1]  סוקולוף ערך 'איסטרט', עמ' 52.

[2]  על ציפורי כמרכז חכמי ישראל בימי התנאים והאמוראים ראו נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', עמ' 372 – 373.

[3]  סוקולוף, ערך 'צריר', עמ' 470.

[4]  בערוך השלם מפורש 'המפקח'; נראה שהכוונה כאן לעוזר הבודק ועושה דברים עבורו אדונו (ערוך השלם ו', ערך 'סר' ( הערך השני) עמ' 124);  לפי סוקולוף אין משמעות המילה ברורה. ראו סוקולוף, ערך 'סר', עמ' 388.

[5]  סוקולוף, ערך 'בקורתה', 'בקורה', עמ' 110.

[6] למימרה בשורות 6 – 8 בלבד.

[7] כנאמר בהערה הקודמת.

[8] משנה, סנהדרין פ"ז מי"א. "המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים..."

[9] כנראה, העגל היה חי, וכיוון שממשות גופנית מלמדת על כישוף ולא על אחיזת עיניים היה צורך לתרץ זאת, ונבחר לספר על גניבת העגל מהעדר (הררי, הכישוף היהודי הקדום עמ' 274).