header2

חכמים, כשפים ואחיזת עיניים – אגדה ב

פ"ז הי"ג (הלכה יא בכ"י ליידן) דף כה ע"ד עמ' 1306

מקור תרגום
1   תרומה. מעשה

2   ר' ליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי.

רבי אליעזר ורבי  יהושע ורבן גמליאל נסעו[1] לרומי

3   עלון לחד אתר ואשכחון מיינוקיא עבדין גבשושין

עלו למקום אחד ומצאו תינוקות עושים ערמות[2]  (של אבנים)
4   ואמרין. הכין בני ארעא-דיש' עבדין ואומרים ככה בני ארץ ישראל עושים
5   ואמרין. ההן תרומה [ו]ההן מעשר. ואומרים זה יהיה תרומה וזה יהיה מעשר
6   אמרין. מסתברא דאית הכא יהודאין. אמרו מסתבר שיש כאן יהודים
7   עלון לחד אתר ואקבלון בחד !כ!יי. עלו למקום אחד והתקבלו (ביחד) בבית אחד[3]

8   יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל

     קומיהון

ישבו לאכול והיה כל תבשיל שהעלו לפניהם

9   אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון לא הוה מייתי ליה קומיהון.

אם לא היו מעלים אותו (קודם לכן) לחדר קטן[4]  לא היו מעלים אותו לפניהם
10 וחשון דילמ' דאינון אכלין זבחי מתים. וחששו אולי הם אוכלים זבחי מתים
11 אמרין ליה. אמרו לו
12 מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומינן מה עיסקך שכל תבשיל שאתה מביא לפנינו

13 אין לית את מעיל להן קיטונא לית את מייתי לן קומינן.

אם אין אתה מעלה לזה החדר הקטן אין אתה מביא לפנינו 
14 אמ' לון. אמר להם
15 חד אבא גבר סב אית לי וגזר על נפשיה אבא אחד גבר זקן יש לי וגזר על נפשו

16 דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי יש'.

שלא יצא מהחדר הזה כלום עד שיראה לחכמי ישראל.
17 אמרין ליה. אמרו לו

18 עול ואמור ליה. פוק הכא לגביהון דאינון הכא.

עלה ותגיד לו צא לכאן אלינו שאנחנו כאן
19 נפק לגבון. יצא אליהם
20 אמרין ליה. מה עיסקך. אמרו לו מה עיסקך
21 אמ' לון. צלון על ברי דלא מוליד. אמר להם התפללו על בני שאינו מוליד
22 אמ' ר' ליעזר לר' יהושע. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע.
23 מה יהושע בן חנניה. חמי מה דאת עביד. מה יהושע בן חנניה. תראה מה אתה עושה.
24 אמ' לון. אייתון לי זרע דכיתן. אמר להם. הביאו לי זרע של פשתן.
25 ואייתון ליה זרע דכיתן. הביאו לו זרע של פשתן
26 איתחמי ליה זרע ליה על גבי טבלה. נראה לו זורע אותו על גבי צלחת של אבן.[5]
27 איתחמי מרבץ ליה. נראה לו משקה אותו
28 איתחמי דסלקת. נראה לו צומח
29 איתחמי מיתלש בה. נראה לו תולש אותו
30 עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה. עד שאעלה אישה אחת בצמה (הקלועה ב) שערה[6]
31 אמ' לה. שריי מה דעבדתין. אמר לה שחררי מה שעשית
32 אמרה ליה. לי נא שרייה. אמרה לו אינני משחררו
33 אמ' לה. דלא כן אנא מפרסם ליך. אמר לה אם לא אני מפרסם עליך

34 אמרה ליה. לי נא יכלה דאינון מטלקין בימא.

אמרה לו אינני יכולה שהם (קשרי הכישוף) מושלכים[7]  בים.
35 וגזר יהושע על שריא דימא ופלטון. וגזר יהושע על שר הים ופלט אותם

36 וצלון עלוי וזכה למיקמה לר' יודה בן בתירה.

והתפלל עליו וזכה להקים (להוליד) את רבי יהודה בן בתירה
37 אמרו. אמרו

38 אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו.

אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

בדרכם לרומי שמעו חכמים מאב זקן שבביתו התאכסנו כי בנו אינו יכול להוליד. רבי יהושע הפעיל כישוריו העל טבעיים ושחרר את הבן מהכישוף. לימים נולד לו בן גדול בתורה ובחוכמה, רבי יהודה בן בתירה.

האגדה בנויה מסיפור מסגרת וסיפור פנימי בין שני חלקים:

סיפור המסגרת

החלק הפותח (שורות  1 – 6)

רבן גמליאל, רבי אליעזר ורבי יהושע נסעו לרומי.[8] בדרכם הופתעו לראות ילדים המשחקים באמצעות ערימות אבנים בהפרשת תרומות ומעשרות ואף אומרים במשחקם כי כן עושים בארץ ישראל. החכמים הבינו שבמקום מצויים יהודים והחליטו לחנות במקום.

החלק המסיים (שורות 36 – 37)

תחושתם כי די בעצם מעשיהם באותו מקום כדי להצדיק את נסיעתם לרומי, ואפשר שמכאן גם עולה תחושה כי לא במקרה הגיעו לשם.

הסיפור הפנימי

חלק א – החכמים ומארחיהם (שורות 7 – 21)

שלושת החכמים התארחו באותו הבית. בזמן הסעודה חששו שמא טעו בבחירת מקום האירוח, שכן המארח התנהג בצורה שעוררה חשדם כי הוא מאכילם 'זבחי מתים'.  הבירור העלה כי אביו הזקן נמנע מלצאת מקיטונו עד שיראה תלמידי חכמים, ולכן הבן נכנס עם קערת התבשיל לקיטון ורק לאחר מכן הגיע אליהם. החכמים נפגשו עם האב, והתברר להם כי האב נדר שכך ינהג עד שיפגוש חכמים שיתפללו בעבור בנו כדי שיוליד[9].

חלק ב' – רבי יהושע מתיר את הכישוף (שורות 22 – 35)

החכמים הבינו כי אי ההולדה הינה תוצאה של כישןף. רבי יהושע פעל בדרך הכישוף לגילוי המכשפה שפעלה כנגד הבן.[10]  עם גילויה הוא דרש ממנה שתסיר את הכישוף. את התנגדותה  ביטל באיום שיחשוף את עיסוקה בכשפים. המכשפה הסכימה, אלא שלא היה ביכולתה להסיר את הכישוף כיוון שזרקה לים את כליו. רבי יהושע גזר על שר הים[11] לפלוט את מכשירי הכישוף,  ולאחר שנפלטו החלו הוא וחבריו להתפלל לאל. תפילתם נענתה, והבן שכושף הוליד את רבי יהודה בן בתירה.[12]

ברובד העלילתי של סיפור בולט מתח גלוי[13] אשר נגוז בכל תפנית של העלילה. ברובד הרעיוני של עלילה מצוי ומתח סמוי, מתח בין אמונה באל לבין אמונה ביכולות הכישוף.[14]


[1] סוקולוף ערך 'סלק', עמ' 379.

[2] סוקולוף, ערך 'גבשושי', עמ' 120

[3] בבית אחד (ליברמן, ויקרא רבה (מרגליות) עמ' תתעז  ד"ה אזיל ומתעבד ברביי)

[4] סוקולוף, ערך 'קיטון', עמ' 489.

[5] סוקולוף, ערך 'טבלה', עמ' 220.

[6]  סוקולוף, ערך 'קליעה', עמ'494.

[7]  סוקולוף, ערך 'טלק', עמ'  226.

[8] מסעם של החכמים מובא באגדה כרקע שולי למעשיהם באכסנייה עם זאת איזכור המסע משקף מציאות ידועה על מסעות חכמים שנועדו לפגישות עם רשויות הרומי כדי להסדיר עניינים הקשורים בחיי היהודים בארץ. ראו ג' אלון, תולדות היהודים א', עמ' 77.

[9] בעולמם של יהודים המאמינים בכוחה של תפילה ובמיוחד תפילת חכמים בקשה זו מצויה והיא מתבססת על מקורות מקראיים. ראו תפילת יצחק ורבקה בראשית כ"ה,י"ט – כ"ג, שמואל א' א' י' – י"א, י"ט – כ'.

[10]  אין בסיפור כול הסבר למעשיו של רבי יהושע, אבל התוצאה מלמדת על הצלחתו. ראה ליברמן יוונית ויוונות בא"י המציין לחש מסוים בו השתמש רבי אליעזר, עמ' 84 הערה141.

[11]  להסבר כוחו ראו באגדה הקודמת. שר הים הוא פוסידון במיתולוגיה היוונית ונפטון במיתולוגיה הרומית (ליברמן, יוונית ויוונות בא"י עמ' 250 הערה 71).

[12] נס הולדתו של יהודה בן בתירא המתואר בסיפור ניתן לבארו כ הסרת הכישוף ולידתו לאחר תשעה חודשים, אך אפשר כי העצימו את הנס והולדתו היתה מידית עם הסרת הכישוף.

[13] חשש החכמים שמא טעו בבחירת האכסניה, החשש שמא לא יצליח רבי יהושע לגרום למכשפה לגלות מעשיה והחשש שמא כלי הכישוף לא יועלו ממצולות הים.

[14] רבי יהושע עורך טקס מוזר ואומר לחש בלתי מובן, אולם בפועל גם הוא וגם חבריו מתפללים בעבור הבן, משמע הכנעת הכישוף היא גם בחוכמה ובתפילה (הררי, הכישוף היהודי הקדום, עמ' 295 – 296).

גם בסופה של האגדה סמוי המתח רעיוני בין אמונה במקריות לבין אמונה ביד מכוונת. לכאורה, במקרה שמעו את הילדים משחקים בהפרשת מעשר ותרומה, ובמקרה התאכסנו באותו בית, ולמעשה תחושת החכמים היא שיד מכוונת הביאה אותם למקום, ולכן חותמים ואומרים: 'אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו'.