|
לקרוע על קללת שם האלהים – אגדה ד פ"ז ה"ח (הלכה ה בכ"י ליידן) דף כה ע"ב עמ' 1302 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 מהו לקרוע על הכינויין בזמן הזה. | מהו לקרוע על הכינויים בזמן הזה.[1] |
| 2 נישמעינה מהדא. | נשמע אותה מזה. |
| 3 ר' שמעון בן לקיש הוה מהלך באיסרטא. | רבי שמעון בן לקיש היה מהלך בדרך סלולה.[2] |
| 4 פגע ביה חד כותיי | פגש אותו כותי אחד |
| 5 והוה מגדף והוא קרע | והיה מגדף והוא קרע |
| 6 מגדף והוא קרע. | מגדף והוא קרע. |
| 7 נחת ליה מן חמרא | ירד לו מחמורו |
| 8 ויהב ליה מרתוקא גו ליביה. | ונתן לו מכת אגרוף[3] על ליבו. |
| 9 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 10 בר כותיי. אית לאימך מאנין מספקא לי. | בן כותי יש לאימך בגדים לספק לי |
| 11 [מילתיה1] הדא אמרה שקורעין על הכינויין ושקורעין בזמן הזה. | זה שאומרים שקורעים על הכינויים ושקורעים בזמן הזה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, מועד קטן פ"ג פג ע"ב\ה"ז עמ' 821
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל, בבלי מועד קטן כו ע"א
רבינו חננאל, בבלי סנהדרין נו ע"א ד"ה ירושלמי מנין שקורעין
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
בהמשך לאגדות קודמות הדנות בקריעת הבגד נשאל אם יש לקרוע את הבגד כאשר שומעים קללה על כינויו של האל. כתשובה מובא הסיפור על ריש לקיש והכותי.
ריש לקיש רכב על חמורו ונתקל בכותי. הכותי קילל את האל היהודי, אך לא נמסר בסיפור אם קילל גם את כינוייו.[4] בתחילה הבליג ריש לקיש וקרע את בגדו, הכותי המשיך לקלל, וריש לקיש קרע שוב את בגדו. לבסוף הוציאה האלימות המילולית של הכותי את ריש לקיש משלוותו, והוא נקט אלימות פיזית כלפיו. הוא ירד מחמורו, היכה אותו קשה באגרופו על חזהו ושאל בכעס, אם יכולה אימו לספק לו די בגדים כדי לקורעם.
בעל האגדה הסיק מהסיפור כי גם השומע קללת האל בכינויו חייב לקרוע בגדיו. מסקנתו מנוגדת לנקבע באגדה קודמת בשמו של רבי יוחנן 'פסקו מלקרוע'. אפשר כי ריש לקיש חלק על עמדתו של רבי יוחנן, ואפשר כי החמיר על עצמו.
[1] 'בזמן הזה' לא נכתב בעד הנוסח מועד קטן. לכן יש המציעים להשמיטו גם כאן.
[2] סוקולוף, ערך 'איסרטא', עמ' 52.
[3] סוקולוף, ערך 'מרתוק', עמ' 332.
[4] לפי קורבן העדה, הכותי אינו יודע את שם האל במקרא, אולם יש להניח כי הכיר את כינוי המקובל על היהודים ואשר אינו מקובל על הכותים.