|
לקרוע על קללת שם האלהים – אגדה ב פ"ז ה"ח (הלכה ה בכ"י ליידן) דף כה ע"ב עמ' 1302 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 תני ר' הושעיה. | שנה רבי הושעיה. |
| 2 אחד השומע קללת השם מיש' | אחד השומע קללת השם מישראל |
| 3 ואחד השומע מפי הגוי | ואחד השומע מפי הגוי |
| 4 חייב לקרוע. | חייב לקרוע. |
| 5 מה טע'. | מה הטעם |
|
6 "הנה + י'י אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר". |
"הנה י'י אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר". |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, מועד קטן פ"ג פג ע"ב\ה"ז עמ' 821
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל, בבלי מועד קטן כו ע"א
רבינו חננאל, בבלי סנהדרין נו ע"א ד"ה ירושלמי מנין שקורעין
סוגה
מדרש
עיון קצר באגדה
האגדה הקודמת עסקה בשאלה אם יש צורך בקריעת הבגד כששומעים גוי מקלל את האל.
בעל האגדה מביא את עמדתו של רבי הושעיה המחייב קריעה במקרה שכזה.
בעל הסוגיא סבור כי רבי הושעיה התבסס בפסיקתו על הפסוק: 'הִנֵּה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר' (ירמיהו ל"ב כ"ז). מאחר שהאל הינו אלוהי כל בשר הלכת הקריעה מחייבת בן אם יהודי ובן אם גוי קלל את האל. המדרש רחוק מפשוטו של הפסוק.[1]
[1] בפרק מבטיח ירמיהו כי ביכולתו של האל לקיים כל הבטחה כיוון שהוא אלוהי כל בשר.