header2

מיתה בחרב

פ"ז ה"ג דף כד ע"ב  עמ' 1297

מקור תרגום
1 מודה ר' יהודה שאין מיתה מנוולת מזו. מודה רבי יהודהשאין מיתה מנוולת מזו.

2 אלא שאמרה תורה "ובחקותיהם לא תלכו".

אלא שאמרה תורה "ובחקותיהם לא תלכו".


עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בבלי, סנהדרין נב ע"ב[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה חולק  רבי יהודה  על הדרך בה מתבצעת ההוצאה להורג בחרב: בעוד שתנא קמא סובר כי מתיזין את ראשו בסייף ובעמידה כדרך שהמלכות עושה טוען רבי יהודה כי דרך זה יש בה ניוול ולכן הדרך הראויה להניח  את ראשו על הסדן ולקוצץ ראשו בקופיץ. על הצעתו זו השיבו חכמים? כי אין מיתה מנוולת מזו...'.[2]

נושא המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה הינה לכאורה איזו מיתה מבזה (ואולי מכבדת יותר את הנהרג) אך בעל הסוגיה ממקד את מחלוקתו של רבי יהודה לדרך ההריגה ברובד שונה לחלוטין.לשיטתו מסכים רבי יהודה כי בהצעתו להריגה באמצעות סדן וקופיץ יש ניוול אלא שהצעתו באה בכדי להבדיל בין דרך הוצאה להורג של המלכות לבין בית דין של  תורה וזאת משום ההלכה וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ.[3]


[1]בשינוי, עיין שם. ראו גם תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ט הי"א עמ' 429.

[2]ראה משנה, סנהדרין פ"ז מ"ג.

[3] ויקרא י"ח ג'. הפסוק אומנם דן בחוקי מצרים וכנען  ועל פי הקשרו בהמשך עוסק רק  באיסורי ערווה. אך הדרשן הוציא אותו מהקשרו וציטט רק חלק מהפסוק, וכך הציגו כאיסור תורה ליישם חוקי הנוכרים או עובדי עבודה זרה במשפט העברי. ראו אורבך, ההלכה, עמ' 54 הערה 55.