header2

צידוק הדין

פ"ו ה"י דף כג ע"ד – כד ע"א עמ' 1296

מקור תרגום
1   [(ר' אבהו)] ר' אבהו מטתיה אונס. [(ר' אבהו)] רבי אבהו קרה לו אונס.
2   אזל ליה חד מינוק. הלך לו (מת) תינוק אחד
3   עלון ר' יונה ור' יוסי מי חמי ליה אפין. עלו רבי יונה ורבי יוסי להראות לו פנים (לנחמו).

4 מאימתיה עליה לא אמרון ליה מילה דאורייא.

מיראה ממנו עליהם לא אמרו לו דברי תורה.
5   אמ' לון. אמר להם.
6   משגחין רבנן מימר מילה דאורייא. ישגיחו (יהיו מוכנים) חכמים לומר דברי תורה.
7   אמרו ליה. אשגח מרן. אמ' לון. אמרו לו. ישגיח (יהיה מוכן) מורנו. אמר להם.
8   מה אם רשות שלמטן מה אם רשות של מטה

9 שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שוחד

שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שוחד
10 והיום עודנו ומחר איננו והיום עודנו ומחר איננו
11 נאמ' בה. נאמר עליה.

12 ''הקרובין <כד,א>באין ושואלין שלום הדיינין והעדים.

''הקרובין באין ושואלין שלום הדיינין והעדים.
13  לומ' שאין בליבינו עליכם כלום. לומר שאין בליבנו עליכם כלום.
14 שדין אמת דנתם''. שדין אמת דנתם''.
15 רשות שלמעלן רשות של מעלה

16 שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד

שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד
17 והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.

18 על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין.

על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין.

19 ואו' "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך".

ואומר "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך".

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נמצא כי קרוביו של המוצא להורג 'באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין' כדי להראות שאין בליבם עליהם, בסיפור עושה רבי אבהו שימוש מושאל בהלכה זו.

לרבי אבהו קרה אסון תינוקו מת.[2] שניים מתלמידיו באו לנחמו, ובהגיעם לביתו שתקו ועל אף בקשתו של רבי אבהו לא פתחו בדברי תורה ופנו לרבי אבהו בבקשה לעשות זאת.[3]

רבי אבהו נענה לאתגר ופתח במונולוג בו הוא משווה בין שלטון של מטה לשלטון של מעלה.

שלטון של מטה נגוע בשחיתות, והוא בר חלוף, לעומתו השלטון דלמעלה הגון, ישר ונצחי. על אף ההיבטים השליליים הקיימים בשלטון דלמטה אומרת המשנה כי על קרובי הנאשם שהוצא להורג לפייס את הדיינים ולהודיעם כי אין בליבם עליהם. על אחת כמה וכמה יש להצדיק את דין השלטון דלמעלה ולקבל עלינו מידת דינו.

סיום דבריו מלמד על שכנוע פנימי לקבל את מידת הדין, והעומד בכך יזכה בהמשך למידת הרחמים כלפיו. כדי לאשש את דבריו האחרונים מצטט רבי אבהו רק חלק פסוק: 'וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ', אותו חלק המבטיח את רחמי האל ואת העתיד הטוב.[4]



[1]
משנה סנהדרין פ"ו מ"ו(הלכה י' בירושלמי)'נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב'.

[2]ייתכן שהביטוי אונס בא ללמד כי לא הייתה סיבה נראית לעין למות התינוק, ואפשר כי רומז לתמיהה מדוע קרה הדבר דווקא לתלמיד חכם ומנהיג כמותו.

[3]חלק מהפרשנים המסורתיים על המקום מציעים שהכוונה היא לדברי תורה ללא קשר למקרה. העיסוק בלימוד ישכיח וירחיק את הכאב. חלק מעלים את השאלה מדוע פנה אליהם רבי אבהו שיפתחו בדברי תורה הרי נאמר ב. מוע"ק,כ"ח,ב מימרת רבו רבי יוחנן "אמר רבי יוחנן: אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל, שנאמר +איוב ג'+ אחרי כן פתח איוב את פיהו והדר ויען אליפז התימני..." אך נראה לי  שטענתם אינה טענה. הרי רבי אבהו ביקשם לפתוח ראשונים.

[4]הפסוק במלואו: 'לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (דברים י"ג י"ח).:פשוטו של מקרא מתקשר לדרישת האל שלא ללכת אחרי המנסים לשכנעו לעבור לעבוד עבודה זרה (שם, ז' – י"ז). אפשר כי ציטוט חלקו של הפסוק מלמד על עמדתו של רבי אבהו, כל מי שאינו יכול להצדיק את מידת דינו של האל כמוהו כעובד אלילים.