עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, קידושין פ"ד סה ע"ג \ה"א עמ' 1179.

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל, בבלי סנהדרין  מו ע"א ד"ה תניא אמר רבי אליעזר.

סוגה

מדרש אגדה

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת במימרה בשמו של רבי הושעיה: 'גדול הוא קידוש השם מחילול השם'. המימרה מתייחסת למצב שיש בו הן  חילול השם הן קידושו,  ובמקרה זה יש להעדיף את קידוש השם.[1]

הוקעת בני שאול על החומה מובאת כדוגמא כדי לאשש את המימרה; קידוש  השם הוא שלא להלין את המת: 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה'.[2] ומאליו מובן כי חילול השם הוא הלנת המת. מכאן שהמצב בו גויות בני שאול היו מוקעות מט"ז בניסן ועד י"ז בחשוון[3] הריהו חילול השם.

לפי המדרש במקרה זה עברו על חוק התורה של איסור הלנת המת כדי לקדש את השם, כדי להוקיע בפרהסיה לאורך זמן את אלה אשר פגעו בגרים הגבעונים. היתה זו הוראת שעה, ולכן בעל האגדה מבאר את אמירתו של רבי הושעיה 'גדול הוא קידוש השם מחילול השם'. זאת בהסתמך על סיפור התנהלותה של רצפה בת איה עם גופות בניה.

לדברי בעל המדרש היו בני רצפה בת איה תלויין מי'ו בניסן עד י'ז במרחשון. תלייה ממושכת זו עומדת בניגוד להוראת התורה 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה', ומכאן שהוא חילול השם.

המדרש מציג פן שונה למעשה ומציג את כחילול השם כקידושו. בעל האגדה מפליג למסקנות מחייבות בדבר שמירת זכויות הגרים.

לדרך לימודו של בעל האגדה הוקעתם של בני שאול יש בה קידוש השם, שכן אם עבור גרים מקוללים כגבעונים שהתגיירו לא לשם שמים 'תבע הקב"ה דמן' (שורה 13), על אחת כמה וכמה שכך יעמוד להגנת גרים המתגיירים לשם שמים.

על פי המדרש הוקעתם של אלו שפגעו בגבעונים הגרים גרמה לרבים להתגייר, כאסמכתא מובא מספר הגֵרים במפקד שערך שלמה: 'וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת' (דברי הימים ב' ב' ט"ז).