עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי קידושין, פ"ד סה,ע"ב\ה"א עמ' 1179.

מקצת עדי נוסח עקיפים

מדרש תהילים (בובר) א' י'

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

האגדה מרחיבה את הסיפור המקראי בדבר הרחקת הגבעונים. יש בה נימוק להחלטת דוד להרחיקם וחיזוק החלטתו על ידי המדרשים הקובעים כי גם עזרא הרחיקם, וכי הקב"ה ירחיקם בעתיד. 

שני חלקים באגדה, ושניהם מבוססים על מדרשים:

חלק א' – דוד הרחיק את הגבעונים (שורות 1 – 9)

הביטוי 'באותה שעה' פותח את האגדה, והוא בא ללמד כי רק לאחר שנכשלו מאמציו של דוד למנוע את הריגתם של בני שאול הרחיק דוד את הגבעונים מעם ישראל. הוא הרחיקם כיוון שלא מצא בהם שלוש תכונות אותן העניק הקב"ה לישראל: ביישנות, רחמנות וגמילות חסדים. שלושת המדרשים הראשונים באו לשמש כאסמכתא לכך שתכונות אלו מצויות בעם ישראל.

ביישנות – 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' (שמות כ' י"ז). הדרשן מפרש את פחדו של העם לשמוע את דברי האל במעמד הר סיני כביישנות המצויה בו. המדרש רחוק מפשוטו של פסוק[1].

רחמנות – 'וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דברים י"ג י"ח). בפסוק נאמר בהקשר להתרחקות מעבודה זרה כי האל ישוב מכעסו וירחם. הדרשן פרש את הביטוי 'וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' כמלמד שהאל העניק את הרחמים כתכונה. המדרש רחוק מפשוטו של פסוק.

גמילות חסדים – 'הָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דברים ז' י"ב). אף במדרש זה פירש הדרשן את החסד כתכונה שהוענקה לעם. המדרש רחוק מפשוטו של פסוק.

לאחר המדרשים נאמר כי דוד המלך לא מצא בגבעונים אף לא אחת מהתכונות האלו, ולכן הרחיקם. החלק מסתיים בביטוי 'וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (שמואל ב' כ"א ב') שנאמר קודם לכן, בפתיחת קובץ האגדות המתאר את התמודדות דוד עם דרישת הגבעונים.[2] שילובו של הפסוק כאן מחזק את דברי הדרשן כי הגבעונים אינם מבני ישראל לא רק מבחינה לאומית אלא בעיקר בתכונותיהם.

חלק ב' – הרחקת הגבעונים לאחר זמנו של דוד המלך (שורות 10 – 14)

מטרתם של שני המדרשים האחרונים הוא לחזק את החלטת דוד ולתמוך בה.

עזרא הרחיק את הגבעונים – 'וְהַנְּתִינִים יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא עַל הַנְּתִינִים' (נחמיה י"א כ"א). הפסוק כפשוטו מתאר את מקומם של הנתינים בירושלים, אך בעל האגדה דרש נתינים כגבעונים וראה בפסוק אסמכתא לכך שעזרא הרחיקם. המדרש רחוק מפשוטו של פסוק.

 האל ירחיק את הגבעונים – 'וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל' (יחזקאל מ"ח כ"א).

הפרק עוסק בחלקי הארץ שיהיו לשבטים השונים. כפשוטו דן הפסוק בעובדים המשרתים בירושלים, אך הדרשן החליף את 'יעבדו' ב'יאבדו' וקישר זאת לגבעונים. לפי דבריו המפורשים (שורה 12) גם האלוהים ירחיק את הגבעונים. מדרש זה רחוק מאוד מפשוטו של מקרא.

נראה כי מכלול המדרשים באגדה, במיוחד האחרון נועדו לחזק את החלטת דוד להרחיק את הגבעונים וללמד שדוד לא פעל בלחץ הנסיבות אלא כמתבקש וכראוי.