עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, קידושין פ"ד סה ע"ב\ה"א עמ' 1179

מקצת עדי נוסח עקיפים

רש"י, שמואל ב' כ"א א' ד'

סוגה

מדרש אגדה, סיפור

עיון קצר באגדה

בעל האגדה הרחיב את הסיפור המקראי על דרישת הגבעונים למסור לידיהם את בני משפחת שאול ובכך הדגיש את מאמציו של דוד למנוע את מסירתם לידיהם.

באגדה הקודמת תואר כיצד ניסה דוד בכוחות עצמו להבין מהו החטא בגללו בא הרעב הממושך. אגדה זו נפתחת בנקודה בה הבין כי הדבר לא יצלח בידו, ולכן פנה לשאול באלוהים. הפנייה לא היתה ישירה אלא באמצעות האורים והתומים[2]. על עצם הפנייה לשאול באלוהים משלב בעל הסוגיה מדרש שנשא רבי אליעזר על הפסוק: 'בַּקְּשׁוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף יְהֹוָה' (צפניה ב' ג'). הפסוק כפשוטו דן בעם החוטא ונענש. הנביא פונה לצדיקים, ענוי הארץ, ומציע להם לפנות אל האל בבקשה לצדק. אולי לאחר בקשתם יצליחו להסתתר ולהינצל. רבי אלעזר דרש 'עַנְוֵי הָאָרֶץ' כדוד המבקש צדק עבור העם. תשובת האל מלמדת מהם החטאים שגרמו לרעב. התוספת המדרשית נועדה להציג את דוד כצדיק.

הדיאלוג בין דוד לגבעונים (שורות 9 – 22) מרחיב את הסיפור המקראי ומבקש ללמד כיצד ניסה לפתור את מצוקת הרעב מצד אחד ולא למסור את בני שאול לידי הגבעונים.

בשיחה הציע דוד לגבעונים כסף וזהב כופר לחיי בני משפחת שאול, אך הם סרבו. דוד ניסה להפריד ביניהם מתוך הנחה כי כקבוצה הם בושים זה מפני זה להמיר את המתת בני שאול בכסף. הבסיס להרחבה זו מצוי בפסוק 'וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לי לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב...', שבו תשובתם נאמרת ביחיד. הפצרותיו של דוד המלך לא הועילו, כל אחד מהם סרב.

האגדה באה להציג את צדיקותו של דוד ואת מאמציו למנוע הריגת שבעה מבני שאול.