עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, קידושין פ"ד, דף ס"ה ע"ב/ ה"א עמ' 1179

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

בספר יהושע[1] מסופר כיצד הוליכו הגבעונים את יהושע ואת העם שולל.[2] לאחר שהתגלתה  תרמיתם נותר יהושע במצב אמביוולנטי, מצד אחד נותר נאמן לברית שכרת עימם, ומצד שני הענישם: 'וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהֹוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר'.[3]

על פי פשוטו של מקרא הם נענשו בעבודה קשה של חטיבת עצים ושאיבת מים לעדה ולמזבח. בעל המדרש,[4] תמה על העונש, שכן כל עבודה ליד המזבח הינה זכות, והדבר מובן באמירה 'ניחא "לעדה". "ולמזבח י'י" ' (שורות 3 – 4) שנאמרה כנראה בתמיהה.[5]

לדעת בעל האגדה יהושע אינו יודע כיצד לנהוג, ולכן מותיר את ההחלטה בנוגע לעתידם של הגבעונים  בידי בונה בית המקדש.[6] ההוספה של מחשבות יהושע מרחיבה הסיפור המקראי.