פ"ו ה"ו (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כג ע"ג עמ' 1293. |
|
| מקור | תרגום |
| 1 היינו דתנינן. | זה הוא ששנינו (למדנו) במשנה |
| 2 ''שמונים נשים תלה שמעון בן שטח באשקלון. | ''שמונים נשים תלה שמעון בן שטח באשקלון. |
| 3 ואין דנין שנים ביום אחד''. | ואין דנין שנים ביום אחד''. |
| 4 אלא שהשעה צריכה לכן. | אלא שהשעה צריכה לכן. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ספרי דברים (פינקלשטיין), כי תצא פיסקא רכא ד"ה וכי עמ' 253
ירושלמי, חגיגה פ"ב עז ע"ד – עח ע"א\ה"ב, עמ' 787 – 788.
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה[1]
במשנה (סנהדרין פ"ו מ"ו) מובאת מחלוקת בין חכמים ובין רבי אליעזר בעניין תליית אישה המוצאת להורג בסקילה. בעוד שרבי אליעזר סבור כי אישה נתלית כשפניה כלפי העץ (ניגוד לאיש הנתלה שפניו לעם) סוברים חכמים כי אין האישה נתלית כלל. סיוע לעמדתו מביא רבי אליעזר ממעשהו של שמעון בן שטח שתלה שמונים נשים באשקלון. תשובתם של חכמים כי אין ללמוד ממעשה רבי שמען בן שטח שכן מעשהו חריג. הוא דן שמונים ביום אחד בעוד שההלכה אוסרת לדון אפילו שניים ביום אחד.
המשנה אינה מבארת את מעשהו החריג של שמעון בן שטח, אך בעל הסוגיה בירושלמי מביא נימוק ערכי: 'שהשעה צריכה לכן'. הנימוק משקף תפיסת עולם לפיה יכולות רשויות המשפט לפעול בניגוד לכללים כאשר המציאות מחייבת זאת.[2]
[1]בחרנו לראות במשנה 'אגדה', שכן היא מבטאת תפיסת עולם ערכית, לפיה ניתן בזמנים מיוחדים לפעול שלא על פי ההלכה.
[2] בתלמוד הבבלי (סנהדרין מו ע"א) מובאות דוגמאות לסטיות מעין אלה, אך לא נאמר שם במפורש מדוע פעל כך שמעון בן שטח.במקבילה בספרי דברים מצוי ההסבר הערכי בפי החולקים על רבי אליעזר, ניסוחם שונה 'שהשעה צריכה ללמד בה אחרים'.רש"י מסביר כי צורך השעה שבגללו פעל שמעון בן שטח כך היה ביעור אובות וידעונים (בבלי, סנהדרין מו ע"א ד"ה אבל מיתה אחת ועבירה אחת).