פ"ו ה"ו (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כג ע"ג עמ' 1293 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 אית תניי תני. יהודה בן טבאי נשיא. | יש תנאים שונים יהודה בן טבאי נשיא. |
| 2 אית תניי תני. שמעון בן שטח נשיא. | יש תנאים שונים שמעון בן שטח נשיא. |
| 3 מאן דמר. יהודה בן טבאי נשיא. | מי שאמר. יהודה בן טבאי נשיא. |
| 4 עובדא דאלכסנדריאה מסייע ליה. | מעשה של אלכסנדריאה מסייע לו. |
| 5 ומן דמר שמעון בן שטח נשיא. | ומי שאמר שמעון בן שטח נשיא. |
| 6 עובדה דאשקלון מסייעא ליה | מעשה של אשקלון מסייע לו |
| 7 יהודה בן טביי הוון בני ירוש?לם | יהודה בן טבאי היו בני ירושלם |
| 8 בעיין {בעיין} ממניתיה נשיא ולא קבל עלוי. | רוצים למנותו נשיא ולא קבל עליו. |
| 9 ערק ואזל ליה לאלכסנדריה61>. | ברח והלך לו לאלכסנדריה |
| 10 והוון בני ירושלם כותבין. | והיו בני ירושלם כותבים. |
| 11 מירוש' הגדולה לאכסנדריאה הקטנה. | מירושלים הגדולה לאלכסנדריה הקטנה. |
| 12 עד מתי בעלי שרוי בתוכך | עד מתי בעלי שרוי בתוכך |
| 13 ואני יושבת עגומה בביתי. | ואני יושבת עגומה בביתי. |
| 14 פרשמייתי ליה גו אסרטה. | עזב[1] ובא לו על הדרך[2] |
| 15 אמ' דכירה מרתה דבייתה דיאות קבלתן וחסידה? <הוו>ת. | אמר זכורה בעלת הבית שיפה קיבלה אותנו וחסידה הייתה. |
| 16 אמ' ל' חד מן תלמידוי. | אמר לו אחד מתלמידיו |
| 17 חדא עיינה הוות שוורה. | עין אחת הייתה בולטת[3] |
| 18 אמ' ליה. אית גבך תרתיי. | אמר לו יש עליך שתיים |
| 19 חדה דאסתכלת בה | אחת שהסתכלת עליה |
| 20 וחדה דחשדתני דאיסתכלית בה. | ואחת שחשדת בי שהסתכלתי עליה |
| 21 מה אמרית יאה בריואה לא אמרית ואלא יאה בעובד?ה?. | האם אמרתי נאה במראה? לא אמרתי אלא נאה במעשה |
| 22 ואקפד עלוי ומית. | הקפיד עליו ומת. |
עדי נוסח
אוסף מאיר בניהו (תרביץ מו עמ' 84 – 85)
מקבילות
ירושלמי, חגיגה פ"ב עז ע"ד/ ה"ב עמ' 787
מקצת עדי נוסח עקיפים
תוספות, חגיגה טז ע"ב ד"ה אב בית דין[4]
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
מחלוקת תנאים בדבר זהותו של הנשיא בתקופת כהונתם של בני הזוג השלישי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, מהווה רקע לאגדה. מעשיו של יהודה בן טבאי באלכנסדריה תומכים באלו הסבורים כי הוא היה הנשיא, ואילו מעשיו של שמעון בן שטח באשקלון תומכים בעמדתם של החולקים.
באגדה שני סיפורים, מעין היסטוריים, על יהודה בן טבאי;
סיפור ראשון (שורות 1 – 14)
כשרצו למנות את יהודה בן טבאי לנשיא ברח מירושלים לאלכסנדריה.[5] אין בסיפור כדי לספק מידע מדוע סירב לקבל את המינוי, אין מידע מדוע בחר לגלות לאלכסנדריה, שאומנם היתה מרכז יהודי גדול אך מתייון, וכן לא ידוע כמה זמן שהה באלכסנדריה. בני ירושלים שלחו ליהודה בן טבאי איגרת ובקשו את שובו.[6] (שורות 11 – 13). כשם שאין המספר מפרט את הסיבות שהביאו את יהודה בן טבאי לרדת לאלכסנדריה, כן אין הוא מפרט את הסיבות שהביאו אותו לשוב לירושלים.[7]
סיפור שני (שורות 15 – 22)
הסיפור מתרחש בדרך חזרה מאלכסנדריה לירושלים. יהודה בן טבאי שיבח את בעלת הבית על מידת הכנסת האורחים שנהגה בו. הוא כינה את האישה 'חסידה', דהיינו אישה בעלת מידות טובות העושה לפנים משורת הדין. בעוד יהודה בן טבאי התייחס לאופייה של האישה, התייחס אחד מתלמידיו למראה החיצוני.[8] יהודה בן טבאי כועס על התלמיד משתי הסיבות: האחת, שהסתכל על האישה, והשנייה, שחשד בו שאף הוא נהג כך.
שתי סיבות אילו גרמו ליהודה בן טבאי 'להקפיד' על תלמידו, 'הקפדה' שהביאה למותו.[9]
[1] סוקולוף, ערך 'פרש', עמ' 451
[2] סוקולוף, ערך 'איסרט' 'איסטרט', עמ' 52.
[3] סוקולוף, ערך 'שוור' 'שבר' (הסבר 2), עמ' 540; עסיס מסתמך על פירושו של א"ש רוזנטל. ראו עסיס, על קטע מירושלמי, עמ' 85 שורה 5.
[4]לחלק הראשון של הסיפור לשורות 1 - 6.
[5]על יהודי אלכסנדריה ועולמם הרוחני ראו מ' שטרן, התקופה ההלניסטית, עמ' 118 – 119; נאמן פ', אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א', עמ' 66 – 80, ובמיוחד עמ' 76 – 80.
[6]יש לתת את הדעת לדרך המטאפורית בה נכתבה האיגרת. ירושלים כאישה 'עגומה' (צליל המילה קרוב ל'עגונה') שואלת עד מתי ייעדר בעלה.
[7] אפשר שהסיבות לעזיבת ירושלים היו פוליטיות; ייתכן כי סרב לשמש כנשיא פרושי במוסד שיש בו רוב של צדוקים, או חשש מעימות עם ינאי המלך (ראו פ' נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א', עמ' 78 – 79; לוין, יהדות ויוונות, עמ' 101). אפשר כי שינוי המצב הפוליטי בארץ עם עלייתה של שלומציון המלכה לכס המלוכה והפיכת הפרושים לרוב בהנהגה הדתית היו הגורם לחזרתו.
[8] על התלמיד הפתי ראו אפרון, שמעון בן שטח, 77.
[9] על ההתמקדות ביופי החיצוני המביא למוות ראו פרנקל, דרכי האגדה והמדרש ב', עמ' 497 – 499. על תיאור יכולתו של החכם להמית אדם ראו פרנקל, שם, עמ' 508 – 509.