פ"ו ה"ה (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כג ע"ג עמ' 1293 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' יונתן בן חלי ר' אבודמי בר ברתיה דר' טבי בשם ר' יאשיה. | רבי יונתן בן חלי רבי אבודמי בן בתו של רבי טבי בשם רבי יאשיה. |
| 2 אילין דחבטין תורא בחייליה | אלה שחובטים בכוח (לארץ) את השור |
| 3 אין בו משום ריסוק איברים. | אין בו משום ריסוק איברים. |
| 4 ביומוי דר' פינחס חבטו תורא בחייליה. | בימי רבי פנחס חבטו שור בכוח |
| 5 אמ' לון. | אמר להם |
| 6 בחייכון שרוניה. | בחייכם שחררו אותו (מכבליו) |
| 7 שרוניה [וקום1] וערק. | שחררו אותו וקם וברח |
| 8 אמ'. ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם. | אמ'. ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם. |
| 9 דאמ'. | שאומרים |
|
10 אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברים. |
אלה שחובטים בכוח את השור אין בו משום ריסוק איברים. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל, סנהדרין מה ע"א.
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
המשנה ובעקבותיה הסוגיה עוסקות בגובהו של "בית הסקילה";בעל הסוגיה מקשה על גובה זה מעומקו של בור לעניין נזיקין – עשרה טפחים בלבד. ותשובתו 'לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת'.[1] לחיזוק תשובתם נאמר כי אין חשש לריסוק אבריו של שור שהושלך בכוח לארץ, ולכן אין בו חשש טריפה.
בעל הסוגיה מספר כי בימי רבי פנחס ביקשו לבחון אם אכן אין ריסוק אברים בשור הנחבט לקרקע. לאחר שחבטו אותו לקרקע, הותר השור מקשריו,[2] והוא קם וברח.
רבי פנחס גמר את ההלל על פסיקתם של חכמים. ביטוי לכך הם דברי ברכתו 'ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם' והחזרה המדויקת על קביעתם ההלכתית 'אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברים'.
.: [1] וראו הסברו של בעל הפני משה "דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי
[2] הפני משה ממפרש כי קשירת השור מביאת אותו לידיעה שהולכים לזורקו, הוא מוכן לזה, ולכן זה נראה 'כמדעתו'. ראו שם על אתר.