עדי נוסח

אוסף מאיר בניהו (תרביץ מו עמ' 79 – 80)

מקבילות

ירושלמי, סוטה פ"ה יז ע"א\ה"ה עמ' 909

בבלי, סנהדרין מה ע"א

בבלי, סוטה ח ע"א – ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרות

עיון קצר באגדה

בעל הסוגיה בודק אפשרות של סתירה לכאורה בין דברי רבי יהודה ודברי חכמים המצויים במשנה סנהדרין[2] לעומת דבריהם המצויים במשנה סוטה.[3]

באגדה שני חלקים:

חלק א' – עמדתו של רבי יהודה (שורות 1 – 7)

במשנה סנהדרין סבור רבי יהודה כי יש לכסות את האישה הנסקלת, ואילו במשנה סוטה יש לדבריו, לכסות את מערומיה, אם גופה ושערה נאים. עמדתו נגזרת  מדאגה לפרחי הכהונה המצויים במעמד, לבל יתגרו במיוחד, אם תצא ממבחן המים המאררים טהורה.   

חלק ב' – עמדתם של חכמים (שורות 8 – 14)

במשנה סנהדרין סבורים חכמים כי על האישה המוצאת לסקילה להיות מכוסה מלפנים ומאחור ואילו במשנה סוטה נמצא כי אם בגדיה נפרמים, וגופה מתגלה, או שערה נסתר, תישאר במצב זה.

עמדתם של חכמים נגזרת מתפיסת עולם חינוכית; זלזול בכבודה של האישה הנחשדת בניאוף בא להרתיע את הנשים וללמדן מוסר. לחיזוק עמדתם מצוטט הפסוק 'ונוסרו כל הנשים'.(יחזקאל כ"ג מ"ח).[4]  לעומת זאת בעת הוצאתה של אישה לסקילה מבטאת עמדתם של חכמים כבוד לאדם. אין להוסיף על מותה הצפוי גם פגיעה בכבודה, לכן מסיימים דבריהם בפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט י"ח).