פ"ו ה"ג (הלכה ב בכ"י ליידן) דף כג ע"ב עמ' 1292 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. | שמעון בן שטח היו ידיו (מהירות) חימה.[1] |
| 2 אתא סיעת ליצנין אמרי. | באה סיעת ליצנים אמרו. |
|
3 (הרבה) הבו עיצה ניסהוד על בריה וניקטליניה. |
הבו עצה נעיד על בנו ונהרגו. |
| 4 אסהידו עלוי. | העידו עליו. |
| 5 ונגמר דינו ליהרג. | ונגמר דינו ליהרג. |
| 6 מי נפק למיתקטלא | כאשר יצא להירג |
| 7 אמרי ליה. | אמרו לו. |
| 8 מרי שיקרין אנן. | אדון, שיקרנו. |
| 9 בעא אבוי מחזרתיה. | רצה אביו להחזירו. |
| 10 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 11 אבא. אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך | אבא. אם ביקשת לבוא תשועה על ידך |
| 12 עשה אותי כאסקופה. | עשה אותי כאסקופה.[2] |
עדי נוסח
אוסף מאיר בניהו (תרביץ מ"ו עמ' 74 – 75)
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל, בבלי סנהדרין מד ע"ב
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור נפתח בקביעתו של המספר כי שמעון בן שטח מהיר חימה, אך אין הוא מבאר את המניע לקביעה זו. אין בקביעה זו כדי לשמש תשתית לאגדה זו אלא לאגדות מאוחרות.[3]
מתנגדיו המכונים באגדה 'סיעת ליצנים'[4] החליטו להעליל על בנו. הוא נשפט ונגזר דינו למות, לפני הוצאתו להורג גילו שני העדים לשמעון בן שטח כי עדותם הינה עדות שקר.
שמעון בן שטח נמצא בקונפליקט מחד גיסא מדובר בחיי בנו מאידך גיסא ההלכה קבעה שאין מחזירין בדין.
הבן הבין כי אם אביו ייסוג, הוא לא יצליח להנהיג את האומה, ולכן מנע מאביו להחזיר את הדין. באומרו 'עשה אותי כאסקופה'. אפשר כי היה מוכן 'להידרס' בעבור כבודו של אביו;. ואפשר כי באומרו 'אסקופה' שהיא מפתן אותו עוברים התכוון שיהיה מותו המעבר לדרך הנכונה. סתם המספר ולא סיפר מה קרה לאור דברי בנו.
[1]עסיס, אוסף מאיר בניהו, עמ' 75; בן יהודה (כרך ג'), ערך 'חמם', עמ' 1622.
[2]הניב 'עשה אותו אסקופה' משמעו, לדרוס אותו ולא להשגיח בו. אפשר שהמילה 'אסקופה' בדברי בנו של שמעון בן שטח היא 'מטרה' (מהמילה היווניתσκοπός), אך אין זה מוכרח (בן יהודה א', ערך 'אסקופה', עמ' 332).
[3]בעל הפני משה תולה את הקביעה כי ידיו של שמעון בן שטח היו חמומות בהיותו "מוסר עצמו לדון לאלו שמונים נשים המכשפות" ואילו בכת "הליצנים" שרקמו את המעשה סביב בנו רואה הוא את קרובי משפחותיהם המחפשים נקמה. הדמיון בין האירועים מעלה את הסברה כי שמעון בן שטח הוא בעל האמירה המיוחסת לחכמים " להחזירו אי אפשר שאין לדבר סוף"(ראה בסיפור אין מחזירין בדין) אך אין לסברה זו ביסוס במקורות.
[4]שאלת זהותם של "סיעת הליצנים" אינה ברורה אפשר והם קרובי משפחותיהם של "המכשפות" אותן הרג הן שטח ואפשר כי הם נימנים על סיעת הצדוקים נגדה נאבק בן שטח. על מאבקו של שמעון בן שטח בצדוקים בימי ינאי המלך או שלומציון המלכה ראו רגב, הצדוקים והלכתם, עמ' 104 – 106, 274 – 277. יש מקום להנחה כי על "סיעת הליצנים נמנים מתנגדי הקביעה ההלכתית "להחזירו אי איפשר שאין לדבר סוף....".המבקשים להביר לבן שטח את חוסר ההגיון שבקביעה זו.