עדי נוסח

אוסף מאיר בניהו, ירושלים (תרביץ מ"ו, עמ' 73 – 74)

מקבילות

תוספתא (צוקרמאנדל),סנהדרין פ"ו ה"ו עמ' 424

מדרש תנאים לספר דברים (הופמן), פי"ט י"ח. עמ' 117

בבלי מכות ה ע"ב

בבלי חגיגה טז ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, אנקדוטה

עיון קצר באגדה

הרקע לסיפור הוא המחלוקת שבין הפרושים לצדוקים בדבר  דינם של עדים זוממים.^[1]

יהודה בן טבאי פותח דבריו בלשון שבועה 'אראה בנחמה'^[2] וסיפר  שהרג עד זומם על פי ההלכה הפרושית (שורות 1 – 5), אולם שמעון בן שטח טען כנגדו כי במעשהו שפך דם נקי. (שורות 6 – 7).

שני החכמים פעלו יחדיו כזוג השלישי בתקופת הזוגות,^[3] ויש להניח כי שניהם  נהגו בהלכה כמנהג הפרושים. יש לתהות, אם כן מה היא טעותו של יהודה בן טבאי, עליה הגיב שמעון בן שטח.

המספר אינו מפרט את מהותה של טעות זו, אולם בתוספתא^[4] נימק שמעון בן שטח את טענתו: '...שהרי אמרה תורה על פי שנים או על פי שלשה עדים יומת. מה עדים שנים אף זוממין שנים...'.

שתי הדמויות מאופיינות באגדה בדרך חיובית: יהודה בן טבאי לא עמד על דעתו, הודה בטעות וקיבל עליו כי מכאן ולהבא לא יורה הלכה אלא מפי שמעון בן שטח (שורה 8); שמעון בן שטח גילה שיקול דעת ורצון לשמור על ההלכה, לא לחרוג ממנה במאבק בין שני הזרמים.

^[1] ראו המושג 'עד זומם'.

^[2] הביטוי 'אראה בנחמה' הוא לשון שבועה הנאמרת בלשון סגי נהור, משמע 'לא אראה בנחמה'. (ראו רש"י מכות ה ע"ב ד"ה אראה בנחמה).

^[3] על דעותיהם ופועלם של שני בני הזוג השלישי, ראו דינור, מסכת אבות, עמ' 21, 46 – 47.

^[4] '...לעולם אין אחד מן העדים נעשה זומם עד שיהו שניהם זוממין ואין לוקה עד שיהו שניהם לוקין ואין נהרג עד שיהו שניהם נהרגין ואין משלם עד שיהו שניהם משלמין אמ' ר' יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מליבן של ביתוסין שהיו אומ' עד שיהרג הנידון א' לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכתה דם נקי שהרי אמרה תורה על פי שנים או על פי שלשה עדים יומת המת מה עדים שנים אף זוממין שנים' (תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ו ה"ו עמ' 242).