שאלת חמור פ"ו ה"א דף כג ע"ב עמ' 1291
מקור	תרגום
1   חזקיה שאל.	חזקיה שאל
2   הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק.	הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק.
3   כן אנו אומ'.	כן אנו אומרים.
4   הא לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות.	זה לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות.
5   שמע ר' יוחנן ומר.	שמע רבי יוחנן ואמר.
6   הא שאלתא דחמרא.	זו שאלה של חמור.
7   אלא כיני.	אלא כיני.
8   הרי שהיה יוצא ליהרג ואמ'.	הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר.
9   יש לי ללמד על עצמי זכות. ונשתתק.	יש לי ללמד על עצמי זכות. ונשתתק.
10 כן אנו אומ'.	כן אנו אומרים.
11 הא אילו לא נשתתק	הא אילו לא נשתתק
12 היה לו ללמד על עצמו זכות.	היה לו ללמד על עצמו זכות.
13 אמ'. הא אמירה.	אמר. זו אמירה

 [1] משנה, סנהדרין פ"ו מ"א.

[2] דימוי השואל לחמור מושפע, כנראה, מפולקלור עמים הרואים בו בעל חיים עצלן, עקשן וטיפש (וורמברנט, אנציקלופדיה עברית י"ז, ערך 'חמור', עמ' 561 – 562). במקורות חז"ל מאופיין החמור באופן חיובי, הוא מסגל לעצמו את המידות טובות של בעליו ומקיים מצוות כמותם. לדוגמא האגדות על חמורם של פנחס בן יאיר (בבלי, חולין ז ע"א), של ר' יוסי (תענית כד ע"א) ושל חנינא בן דוסא (אבות דרבי נתן אבות נוסחא א, פרק ח ד"ה כשם שהצדיקים). בנוסף, את רצועות המלקות יש להכין מעורו של חמור מהנימוק 'יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו' בבלי, מכות כג ע"א