פ"ו ה"א דף כג ע"ב עמ' 1291 |
|
מקור | תרגום |
1 חזקיה שאל. | חזקיה שאל |
2 הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק. | הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק. |
3 כן אנו אומ'. | כן אנו אומרים. |
4 הא לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות. |
זה לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות. |
5 שמע ר' יוחנן ומר. | שמע רבי יוחנן ואמר. |
6 הא שאלתא דחמרא. | זו שאלה של חמור. |
7 אלא כיני. | אלא כיני. |
8 הרי שהיה יוצא ליהרג ואמ'. | הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר. |
9 יש לי ללמד על עצמי זכות. ונשתתק. | יש לי ללמד על עצמי זכות. ונשתתק. |
10 כן אנו אומ'. | כן אנו אומרים. |
11 הא אילו לא נשתתק | הא אילו לא נשתתק |
12 היה לו ללמד על עצמו זכות. | היה לו ללמד על עצמו זכות. |
13 אמ'. הא אמירה. | אמר. זו אמירה |
עדי נוסח
אוסף מאיר בניהו, ירושלים (תרביץ מ"ו, עמ' 68)
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
במשנה נאמר: '...אפילו הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו'.[1] חזקיה שאל להלכה, כאשר הנאשם משתתק ולא מסוגל לדבר, האם יש לפטור אותו, כי ייתכן שהיה יכול ללמד על עצמו זכות. רבי יוחנן הגיב ואמר כי זו שאלה של חמור.[2] יש מקום להניח כי כוונתו היתה שאין השאלה הולמת תלמיד חכם.
[1] משנה, סנהדרין פ"ו מ"א.
[2] דימוי השואל לחמור מושפע, כנראה, מפולקלור עמים הרואים בו בעל חיים עצלן, עקשן וטיפש (וורמברנט, אנציקלופדיה עברית י"ז, ערך 'חמור', עמ' 561 – 562). במקורות חז"ל מאופיין החמור באופן חיובי, הוא מסגל לעצמו את המידות טובות של בעליו ומקיים מצוות כמותם. לדוגמא האגדות על חמורם של פנחס בן יאיר (בבלי, חולין ז ע"א), של ר' יוסי (תענית כד ע"א) ושל חנינא בן דוסא (אבות דרבי נתן אבות נוסחא א, פרק ח ד"ה כשם שהצדיקים). בנוסף, את רצועות המלקות יש להכין מעורו של חמור מהנימוק 'יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו' בבלי, מכות כג ע"א