עדי נוסח

אוסף מאיר בניהו, ירושלים (תרביץ מ"ו, עמ' 41 – 42) 

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה 

עיון קצר באגדה

בסיפור מוצגות שתי תפיסות עולם בנוגע לדין חקירת העדים: האחת, יש בה משום התנגדות להשתעבדות לפורמאליות המשפטית בכל מקרה, והשנייה, מבטאת חשש מאי קיום חקירת עדים כנדרש.

את התפיסה הראשונה מביע רבי יצחק בהציגומצב קיצוני. בטבריה היה מקרה בו ראו עדים ליסטים ידוע בעת מעשה הרצח וקראו 'כדון קטול כדון קטל'.[2]  לעמדתו של רבי יצחק, עדות  העדים אינה מותירה מקום לשאלות הפורמליות של חקירה ודרישה במקרה זה. נראה כי אין בדבריו יציאה כללית כנגד הפורמליות המשפטית אלא במקרים מיוחדים.

התפיסה השנייה מובעת על ידי רבי אסי המשיב לרבי יצחק תשובה פורמאלית שהקביעה ההלכתית הינה כי 'כל זמן שאלו העדים יכולין להזדמם על אותה עדות אין[3] ההורג נהרג'. משמע כל זמן שאין יכולת להזים את עדות העדים  אין אפשרות להרוג את הרוצח,[4]  ומסיבה זו יש להקפיד על שבע חקירות בית הדין. אפשר שרבי אחא סבור כי קבלת דברי רבי יצחק עלולה ליצור בעיה אחרת, אולי בעצם ההגדרה מהו מקרה יוצא דופן, ואפשר שיש בבסיס דבריו התנגדות לעונש מוות.