פ"ד ה"ט (הלכה ה בכ"י ליידן) דף כב ע"ג עמ' 1288 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 "שמא תאמרו מה לנו ולצרה" כול'. | "שמא תאמרו מה לנו ולצרה" כול'. |
| 2 כת' "ויעבר הרינה במחנה". | כתוב "ויעבר הרינה במחנה". |
| 3 מהו "הרינה". | מהו "הרינה". |
| 4 הריני. | הריני. |
| 5 וכן הוא או' "בצאת לפני החלוץ" וגו'. | וכן הוא אומר "בצאת לפני החלוץ" וגו'. |
| 6 ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקו'ם. | ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקו'ם. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש
עיון קצר באגדה
בדיני נפשות מזהירים הדיינים את העדים קודם למתן עדותם. לאור האזהרות המרובות עולה חשש שמא יימנעו העדים מלהעיד. במשנה מועלות שתי סיבות לרצון העדים שלא להעיד: האחת, 'מה לנו ולצרה הזאת', השנייה, 'מה לנו לחוב בדמו של זה'.
במדרש התייחס הדרשן לסיבה השנייה, לאי הרצון של העדים שהאחריות לעונשו של האדם תיפול עליהם. במשנה כדי למנוע את התחמקות העדים ממתן עדות אומרים להם הדיינים כי מותם של הרשעים יביא שמחה לעולם 'וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה' (משלי י"א י'), אך במדרש מקבל הדיון תפנית. ההתייחסות אינה לעדים ולתועלת שתביא עדותם, אלא לצערו של הקב"ה גם כאשר הרשע נופל.
הדרשן מבסס דבריו על שני פסוקים: 'ַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה...'[1], ' ְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ...'[2].
הָרִנָּה ניתן היה לפרשה כפשוטו של מקרא, השמועה החלה לעבור במחנה. אפשר גם לפרשה כשירי הודיה ושבח לאל לאחר הניצחון. אולם הדרשן כיוון לדמיון הצליל, ו'הָרִנָּה' נדרשת כ'הריני', משמע האל מצוי כאן, מעורב. והפסוק השני נדרש כ'יציאה' מן המחנה, מקהל השמחים והחוגגים את הניצחון. הדרשן לא הותיר את המסקנה בערפול, אלא אמר מפורשות 'מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום'.
[1] מלכים א' כ"ב ל"ו. עניינו של הפסוק בשמועה על מותו של המלך יהושפט.
[2] דברי הימים ב' כ' כ"א. עניינו של הפסוק בהוראת המלך יהושפט להעמיד משוררים שיתנו קולם בשירי הלל ושבח לאל עוד לפני צאתם למלחמה.